רוב הזמן אני שותה קפה של סטרבקס, מנהג צפון אמריקאי שכזה. ?Tall dark please?– ויתרתי על חלב כי הקצפה היא אומנות וכשהחלב המוקצף שרוף ובועתי זה מבחיל כמעט כמו סטייק חרוך. עם הזמן בלוטות הטעם מתרגלות, הזיכרון שוכח מהו קפה איכותי, ולצערי, אני מודה נדדתי למחוזות התה, גם כשאני לא חולה.
אין ספק שעקב אכילס של המעבר לצפון אמריקה הוא עניין הקפה. לפעמים אני צמאה לקפה אמיתי, ולא התה המחוזק של סטרבקס. למזלי, ולמזל הקנדיים גם הם מתחילים להבין מה חשוב בחיים, וכמו פטריות אחרי הגשם מתחילים לצוץ בטורונטו בתי קפה איכותיים, מעוצבים וטעימים שגורמים לי לבזבז כסף, להשמין אבל להרגיש מצויין עם זה.
קונדיטוריה ובית קפה צרפתי, המנוהל על ידי שפית מליאון שבצרפת. המקום מעוצב בקפידה כמעט כמו מוזיאון לקינוחים. לצד הקינוחים אפשר למצוא במקום גם מרקים, קישים, סלטים וכריכי גורמה. המחירים מעט גבוהים אך שווים את ההוצאה. בחלקו האחורי של בית הקפה אפשר לראות את המטבח/מעבדה בו מכינים את כל הטוב הזה, אומנם זה לא גימיק חדש אבל מטבח שקוף תמיד נחמד בזווית של העין.
מומלץ: אחרי שצעדתם יום שלם ב Queen Street-קנו קופסה של מבחר מקרונים, לא לפספס את הפיסטוק, שבו בפאטיו בצידו המערבי של בית הקפה המשקיף ל- Trinity Bellowoods Park ותהנו מהחלפת המשמרות בין השמש והירח. חשוב לדעת, אין ממתיק מלאכותי. המקום מתגאה בסוכר חום אורגני.
לא להיכנס על בטן ריקה.
R2
כמו שקורה בדרך כלל בחיים, ממש במקרה, בדרך לצילומים ב- Nad?ge תפס אותי חלון ראווה, בכלל בגלל מדבקה אדומה של פסטיבל הצילום שמתרחש בעיר, שבמבט מעמיק התגלה כבית קפה איכותי. לא אלאה בפרטים בהתאמה לעיצוב של בית הקפה (מינימליסטי בעץ ולבן נקי, שופע אור טבעי).R2 מציע שני סוגי בלנדים: בלנד הבית, שעבר את הביקורת בהצלחה, והשני מתחלף, וכן מבחר מתוקים ומלוחים, ומפיח חיים במושג "פנינה חבויה".
בלנד הבית המשובח של R2
בית-קפה קטן שכונתי בהמולה של Kensington Market שבטוח תגיעו אליו במהלך הביקור בעיר. אפשר לומר שזהו מסדרון קפה, חבוי בין חנות אופניים לבין מסעדה, הודית לכן קל לפספס אותו. הקפה שם איכותי וטעים, האווירה נינוחה, ויש גם מבחר קטן של מתוקים וטוסטים. לבית הקפה גינה אחורית קטנה לספיגת שמש בשקט ושלווה, הוא מצויד באינטרנט חינם ושקעי חשמל, לצד יצירות אומנות שתמיד נחמד לשטוף איתם את העיניים ולהרגיש תרבותי. תהיו ילדים טובים ותשאירו תשר, למרות שזה בהגשה עצמית.
Casa Acoreana Caf?
אל תתפסו אותי במילה אבל אסתכן ואכתוב שאני מתיימרת להבין מהו אספרסו אכותי (אסייג ואכתוב שאיכות היא בעיניי המתבונן) ולכן במקום הזה אני מצהירה מראש, גולת הכותרת איננה טמונה באספרסו אלא בלוקיישן לוקיישן לוקיישן, האווירה וחנות הקפה שליד. בדיוק בפינה של רחוב אוגוסטה ובולדווין מסתתר "כוך" קפה שבטוח תדלגו עליו בשיטוט בקנזינגטון מרקט. הוא קטן ודלת הכניסה נחבאת מן הרחוב, כך שכשתעברו לידו פשוט תראו לפתע הרבה אנשים יושבים ולא תבינו מדוע.
הקפה-פילטר-אמריקאי הרגיל שלהם לעומת זאת לא רע, והצ'אי טעים, על אף שאינו נרקח במקום. תעשו לעצמם טובה וקחו אתנחתא על השרפרפים בקפה הקטן שפונים בדיוק לפינת הרחוב הקטן-אך-סואן.
המקום קטן ולכן "דוחף" להביט החוצה. יש משהו מכשף לשבת בצידו השני של חלון גדול פתוח עם ניחוח המר-מתוק-סמיך באוויר ולהביט החוצה, באנשים, בעננים ובסחורה, גם אם אתם לבד. בכלל, יש משהו מנחם בבהייה בעננים, לעיתים אף נדמה שעם תזוזת העננים כך זזות גם קצת הצרות.
צמוד לבית הקפה נמצאת "חנות המפעל" שם תמצאו פולי קפה מסוגים רבים ותוכלו להרכיב בלנדים בהתאמה אישית ומטעמים נוספים, במחיר שווה לכל נפש. (ולהתרשמות, צילום מגניב של מישהו שצילם את החנות ב-360 מעלות).
טרם נמצא אתר רשמי. לג'י פי: 235 Augusta Avenue
Casa Acoreana Caf?
Future Caf?
ההמלצה האחרונה היא סתם בגלל שיש לי לב חלש, אין כאן המלצה לקפה או לתה אלא לסיבה העיקרית שבשבילה התכנסנו כאן היום, הלא היא העוגה. חנוך לווין כתב במחזהו "הרטיטי את ליבי" "התה הוא רק תירוץ לעוגה […] תפקידו לעזור לעוגה לרדת. התה הוא אצלה מין נהר כתום שעליו שטים כל מיני מצרכי מכולת במפל הגדול מהלוע לקיבה".בואו נסכים שזו אקסיומה. Future Caf? בפינת רחובות Bloor and Brunswick, מציע מבחר עוגות גדול ואיכותי, פאטיו גדול והמולה צוהלת. בית הקפה פתוח במהלך השבוע עד 01:00 ובסוף השבוע עד 02:00. נכון, בטח קצת הצחקתי את רובכם עכשיו, אבל טורונטו היא לא תל אביב. מומלץ לחלוק פרוסה כי הם נדיבים, אבל גם כדי להקטין את תחושת האשם והנזק בכיס.
טרם נמצא אתר רשמי. לג'י פי: 483 Bloor St. W.
המלצות נוספות בפרויקט הבלוגריות סביב העולם של Onlife:
5 המקומות הכי רומנטיים בניו יורק שאתם לא מכירים