"נשים הן כל כך מסקרנות ומצחיקות. כשהן מתמסרות ברצינות לאמנות הן עסוקות יתר על המידה בלהשכיח מאיתנו שהן נשים ובלהוכיח לנו גבריות. הן לא מבינות שהתעסקות יתר עם הנושא היא זאת שחושפת אותן שהן נשים" , אמר המלחין הצרפתי קאמיל סן סנס ב-26 במרץ 1881 על אוגוסטה הולמס, מלחינה שהעריך ואף חיזר אחריה בלהט.
ואילו אוגוסטה ביטאה את הקושי שלה כאשה שעסקה במקצוע שנחשב אז לנחלתם של גברים בלבד.
"אל תאמינו שקריירה אמנותית היא יותר נגישה למין שלי" אמרה, "זוהי טעות גדולה. הצעדים [עבור אשה] הם הרבה יותר קשים. החברות הטובה [בין גברים] שעוזרת לכל כך הרבה אמנים סגורה בפני אשה שיש לה את המזל – הטוב או הרע ? להיוולד מוזיקאית."
שנות השמונים של המאה התשע עשרה? לרגע חשבתי שאוגוסטה מדברת על היום………
תזכורת לכולנו שלמרות שעברו הרבה שנים עדיין עבודה גדולה לפנינו, נשים בכל התחומים. ואני מזכירה לעצמי חזור והזכר את מה שאמר צ'רצ'יל:
"united we stand, divided we fall"
שפה של גברים שמן הראוי להפנים וליישם, אני אומרת לעצמי שוב ושוב.
כי בואו נודה שלעיתים דווקא אנחנו שמות רגליים לעצמנו בהתייחסות שלנו אחת לשניה, בין אם מכירות אישית ובין אם לא.
פירגון זו לזו וסולידריות נשית נשמע לי ממש טוב.