פרק ראשון ? הקדמה–
הלכתי היום לעשות חיסון למתוקים, כל ילד שתי זריקות, לא סיפרתי כדי שלא יכנסו ללחץ, חצי שעה לפני הודעתי שהולכים רופא צריך לעשות חיסון
הילד- מה זה חיסון?
אני- זה משהו שיעזור לכם לא להיות חולים
הילד-תרופה?
אני- לא, זריקה
הילד-באצבע? הסבר – לתינוקות מוציאים דם מהאצבע והם שונאים את זה
אני- לא, ביד
הילד -שיו, איזה מזל….
……………………………..דקה הפסקה……………………………………
הילד – אני לא רוצה זריקה!
פרק שני ? הכל עניין של חינוך?
אני- בניסיון נואש להציל את המצב – אם תהיו ילדים טובים תקבלו מתנה קטנה אחרי החיסון
כל עוד היינו בהמתנה הכל היה בסדר, איך שנכנסנו שניהם כמה שהם גדולים ככה הם יודעים לצרוח – ותאמינו לי הם מיצו את הפוטנציאל
אחות בריטית מבועתת
– You will scare all the babies outside
ילדים- אההההההההההההההה, צרחות בווליום מוגבר
…כמובן שהם קיבלו מתנה…
פרק שלישי – סיפורי גבורה?
אבא הגיע כשהילדים היו במיטות, מייד הגדול הפשיל שרוולים ורצה להראות את הפצעים )שכבר נעלמו( לאחר מספר דקות של חיפוש מדוקדק נמצאה האבדה )מקום דקירת המחט( והוא הודיע לאבא שנכון שלא רואים אבל הוא עשה שריר וזה כואב לו נורא )"איי, איי, אוי…. … לילה טוב אבא"(
הקטנה שראתה שקשה למצוא ? מייד הודיעה שגם אותה דקרו )עם סימון כללי על היד( כאן ונכון שלא רואים אבל זה כואב נורא
אולי יהייה חום היום מהחיסון הראשון ואולי לא, אולי יהייה חום בעוד עשרה ימים מהחיסון השני ואולי לא – בינתיים לכוחותינו שלום!