היום הגיש מבקר המדינה את הדו"ח בנוגע לאירועי השריפה בכרמל. ברגע פרסום של דו"ח מבקר או ועדת חקירה קשה להכריע האם הוא ישאר כעוד דו"ח בכרוניקה ארוכה ומפוארת של דו"חות שהוגשו ונעלמו, או שמא יקבע רף חדש באחריות מיוחדת של אישים פוליטים, ואכן יביא לשינוי בתפיסת האחריות על מחדלים.
עוד ב Onlife:
- האונס בגן העיר: נהניתם מהפרטים המלוכלכים?
- טוויטר צוחק על אנסטסיה מיכאלי: הציוצים הכי מצחיקים
- איפה תוכלו לקנות את הדברים היפים בעולם?
ההבדל הקטן בין השריפה בכרמל לבין אירועי המרמרה
בשעות אלו של פרסום הדו"ח מגיעה לשיא פעילות מקבילה של שני כוחות, שפועלים בשני כיוונים מנוגדים. מצד אחד נמצאים המבקר ומשפחות ההרוגים, שרוצים דין וחשבון, ובעיקר שינוי, בעקבות האסון. מן הצד השני נמצאים המבוקרים, ובראשם שר הפנים אלי ישי, שר האוצר, יובל שטייניץ וראש הממשלה בנימין נתניהו, שמעוניינים שהדו"ח הזה יעבור בשקט, ייעלם, יישכח. כמו רוב הדו"חות שקדמו לו. כמו, למשל, דו"ח אירועי המרמרה, שרק לפני שבוע כבש את הכותרות ונשכח כלא היה.
בשונה מאירועי המרמרה, נפגעי השריפה בכרמל נושאים פנים ושמות שכולנו חשים הזדהות עם אסונם הכבד. משפחות הקורבנות אקטיביות בקרב על התפיסה הציבורית ויש להם קול חד. גם לציבור כולו יש אינטרס שהנושא לא ייעלם, כדי שהמחדל לא יהיה לשווא ונוכל ללמוד ממנו משהו. בנוסף, גם המבקר רוצה שהדו"ח הזה ייזכר כחלק מהמורשת החשובה שלו, זה לא סתם עוד דו"ח. בדו"ח הזה הוא גם מעביר מסר חשוב וחדשני, כשהוא מטיל את האחריות גם על האוצר, גוף שכולנו יודעים עד כמה, בסופו של דבר, הוא הגוף שמנהל כאן את העניינים.
הדו"ח יעבור להם בשקט? בנימין נתניהו ואלי ישי (צילום: Shutterstock, ויקיפדיה)
על מי בעצם מוטלת האחריות
צריך להבין מה בעצם הנושא שנמצא על סדר היום, וסביבו מתנהלים שני הכוחות שציינתי. לא מדובר כאן על פיטורים, המבקר לא תובע את זה וגם אין ביכולתו. המאבק הוא על תפיסת האחריות והאשמה. האישים הפוליטיים נלחמים על הניקיון שלהם, שהרפש של הדו"ח הזה לא ידבק בהם, ויצור כתם שלא מאפשר את המשך הקריירה שלהם בנתיב שתכננו לעצמם. הציבור ומשפחות ההרוגים תובעים את ההכרה שהאישים הפוליטיים האלה הם האחראים, הם אלה שלא מנעו ויתרה מזאת – הם אלה שיצרו את המצב שאיפשר לזה לקרות.
האישים הפוליטיים שחוששים ממסקנות הדוח התכוננו ליום הזה, השקיעו בו מחשבה. אלי ישי משחרר סרטון מטעמו, שאחר כך מצוטט בכל כלי התקשורת ומסייע בקביעת סדר יום עוד קודם בפרסום הדוח. הוא נוסע לבקר את המשפחות, צעד שיכול בהחלט להיתפס גם כציני. שר האוצר הזמין כלכלנים לטובתו, ושניהם עברו וסיירו בין כל הפרשנים, עם שלל הסברים, טיעונים, מכתבים ופרקליטים.
דווקא הדמות המעניינת מבין הנתונים לביקורת הדו"ח היא דמותו של בנימין נתניהו, והשאלה החשובה היא עד כמה תדבק בו ובדמותו הציבורית האשמה על מחדל השריפה בכרמל (מיד לאחר הקביעה שהוא אחראי גם בנושא המרמרה). לראש הממשלה מאד נוח שהשרים מתגוששים ביניהם, נאבקים על הדימוי שלהם (וברקע חברי כנסת נוספים משחררים אמירות שמכוונות את אש הציבור אליהם), כאשר בעצם חלק מהאחריות בוודאי מונחת על כתפיו. לא רק כמי שהיה ראש הממשלה המכהן בזמן האירוע. אלא גם כמי שהמדיניות שהובילה לייבוש מערך הכיבוי הייתה חלק מתפיסתו הכלכלית, חלק מהמדיניות שהוא בעצמו הנהיג, זה מהלך שקרה בתקופתו. בנימין נתניהו משתדל להישאר מתחת לרדאר וליהנות מהקרב שמתפתח בין שני השרים, כך שיוכל לתפוס את עמדת נותן הגיבוי במקום העמדה שהדו"ח העמיד אותו בה – נושא באחריות.
דו"ח המרמרה, למרות מסקנותיו החמורות, עבר לראש הממשלה די בקלות. הוא בוודאי היה שמח שגם הדו"ח הנוכחי ימצא את דרכו אל מעמקי השיכחה הציבורית. וזה בעצם הולך להיות הקרב: בין האישים הפוליטיים שמעוניינים להגיד שזה עוד דו"ח בשורה של דו"חות, ויש כאן הרבה אחראים, ולא היה להם מה לעשות, והם התריעו ובאופן כללי האשמה לא עליהם. לבין הרצון של מבקר המדינה ומשפחות ההרוגים שהאשמה תידבק באנשים ספציפיים, והדו"ח יניע שינוי בתפיסת האחריות.
האם הכעס שוב יתעורר או שאלה כבר חדשות ישנות?
חשוב לזכור מהי המהות, והיא לוודא שהמסקנות המשמעותיות אכן יוסקו, שהשיעורים החשובים אכן יילמדו. שנראה שינוי אמיתי. כי ברור שהמסקנות רלוונטיות ללא מעט מצבים ואתגרים, ויצליחו למנוע אסונות עתידיים.
הציבור עובר תהליך של התבגרות, בנכונות והיכולת להעמיק ולהיכנס לתוך חומרים מורכבים. עידן הרשתות מאפשר לכל אחד ואחת גישה ביקורתית לחומרים, ורבים לא חוששים לגשת אליהם, לקרוא אותם, להבין ולהעמיק. מעניין לראות האם וכמה אנשים יעשו את זה, יקראו את דו"ח המבקר, יציפו חלקים ממנו.
מרתק יהיה המעקב, בשעות שאחרי פרסום הדו"ח, אחרי הרשתות החברתיות כאינדיקציה לתחושות הציבור. האם הציבור יתייחס לדו"ח? האם יורגש זעם, כמו זה שהובע בזמן אמת, בזמן השריפה? האם המשפחות יצליחו לעורר אצל כולנו שוב את אותה תחושת כעס ואת הדרישה שלנו למציאת אשמים ולקיחת אחריות? או שהזמן שעבר והחושים שכבר קצת התערפלו יעשו את שלהם?