אחרי שנפרדים

בהתחלה המצב קטטוני- השבזה איכותית. עלי למצות את מלאי הרחמים העצמיים, עד שכל פולניה שיושבת בחושך לבד תראה מאושרת בהשוואה אלי. 

כל הכבוד לי שיצאתי מהמיטה. אני מוצאת את עצמי מסדרת אותה- מנהג מיותר של האקס שדבק בי, כמו לא להיות בטוחה אם כיביתי את הבוילר. ממש למדתי הרבה דברים טובים בקשר שלנו…

הבית נראה ערום כמו המקרר ביום שהולכים לקניות. לצאת מהבית לא עולה בכלל על הדעת, עד שצץ העניין הטכני הפעוט- שאני לבד בסבב התורות לטייל עם הכלב. בכל הטיולים זה תורי. מאחר ואני בעד בקרים תמורת שלום, זה ששי שמוציא אותי לטיול בבוקר. בטיולי הלילה אני כבר ערה למתרחש: כולם בתל אביב הם זוגות, רובם המכריע- זוגות מתנשקים. אני מקפידה לחייך לעברם, כי מירמור הורס את עור הפנים, וכי ששי מתעקש לעשות פיפי כמה שיותר קרוב לפרטיות שלהם.

לאחר כמה ימים של זמן איכות עם עצמי בבית לבד, אני מגלה שאף אחד לא מדיח כלים, כל הבלגן שעשיתי בסלון עדיין שם, ומישהו משאיר את המגירות בארון הבגדים פתוחות, כל הזמן. אני מיד נגררת אחרי סדרות אמריקאיות ומתנחמת במיכל גלידה. בעודי תוהה האם ההדחקה עדיין משתלמת, תוקפות אותי תמונות של האקס בשומר המסך. באמת תודה רבה לו שהוא הגיע לכל אירוע בחיי בשנים האחרונות. בהמשך מתקלקלים בבית מלא דברים, שנשים בדרך כלל מתעלמות מהם וגברים מצופים לפתור. אבל אחרי שנפרדים כבר אין חלוקת תפקידים. צריך שוב לנהוג למקומות, לזכור דברים, לתכנן תוכניות ולסגור חלונות לפני השינה.

הגיע הזמן להסיר מכשולים מנתיב השיקום שלי. לא מתאים לפגוש את האקס בתיבת הדואר עם כל חשבון ארנונה. נאלצתי לצרוח על ליטל מ-yesשהיא לא חייבת להעלות אותו על הקו, ויבגני מ-012 נחשף לצערו לנכות הטכנולוגית הקשה שלי. היו נפגעים בתהליך, אבל הייתי חייבת לסגור בירוקרטיות. בשלב זה הצלחתי לגייס עוד קצת רחמים עצמיים שבכל זאת, טרם מוצו.

אבל כמה זמן אפשר לא להאמין שזה קורה. כמה זמן אפשר לחיות כשהתעסוקה המרכזית שלי היא הפיכת חמצן לפחמן דו חמצני? כדאי שאתרכז בדברים טובים, למשל שאין תקלות בפיפי של לפנות בוקר- מושב האסלה תמיד למטה. וגם אני פטורה מהנוהג המיותר והלא הגיוני- להחזיר דברים למקום. מדוכא ממילא לא מחמיא לי, צריך להתקדם.

ההתקדמות הראשונית הגיעה כשהבנתי שאני מתחבאת בבית מספיק זמן כדי להיחשב אגורפובית ובאמת הגבות כבר מסתירות לי. אבל להתקדמות אמיתית, אפשר לצפות רק כשאת ממש מפנימה ממעמקי ליבך, שמגיע לך להיות מאושרת. או כשמתעורר חסך מיני, מה שבא קודם.  אני קיוויתי להתקדם ע"י כתיבת בלוג- לתרגל את חילול הפרטיות שלי- הכנה לקראת יציאה עם זרים. לא מספיק שאני צריכה להתמודד עם אופנת שנות ה-80, גם עולם הדייטים מבצע קאמבק לא מתוכנן לחיי, ולא חסר לי ערב קסום בחברת מישהו שהדבר המרעיש בחייו זה שהוא לא לקח ויטמינים הבוקר. אין לי סבלנות עכשיו- לא לטייץ בצבע ניאון ולא לאנשים שאין להם מה לומר. אני נזכרת בחלחלה בחברים שדכנים שלא מבינים שגם לפגישה עיוורת מגיעים עם חוש הראיה, ומבינה שאין מנוס. כדאי שאתחיל לחשוב על לצאת מהבית. למקומות שיש בהם אנשים.

אני מהרהרת בתיאוריה מוכרת ומורכבת, שנשענת על מחקר חוצה תרבויות ומבוססת על ניסיון רב שנים. התיאוריה ידועה בשם "טוסיק מחליף טוסיק". האומנם אהבה חדשה משכיחה אהבה קודמת?

כנראה שזה הזמן להיפתח לחוויות חדשות, לתת הזדמנות לדברים, לתת הזדמנות לגברים. ככה זה אחרי שנפרדים.