לעיתים קורים מצבים בחיינו שבהם אנחנו מאוד נרעשים ממצב מסוים בד"כ מול אדם אחר.
יכול להיות שמדובר בסיטואציה שעל פניו מצטיירת קטנה וחסרת חשיבות ויכול להיות שמדובר באפיזודה ענקית. זה לא ממש משנה, אנחנו נרגשים מכך וזו עובדה.
אנחנו נסערים וזה מעורר בנו רגשות מתסכלים. אם קוסם היה עובר בסביבה ומציע לקחת את זה ולחסוך מאיתנו את הרגשות המתסכלים, מניחה שרובנו היינו מסכימים, אני יודעת שאני הייתי מסכימה. אבל אין דבר או מישהו כזה באמת ואנחנו נותנים לרגש להיות וזה בסדר כי אם לא ניתן לו מקום לא נוכל לשחרר אותו.
או.קיי ואחרי זה מה קורה? מה עושים עם כל הרגשות והתחושות הלא נעימות ואפילו מערערות???
חלק מצליחים לשכוח באמצעות שיטה או כלים שפיתחו עם השנים וחלק מאיתנו נגררים עם זה, לא נרדמים עם זה, מתחפרים בזה, כועסים וזה יכול להעסיק אותנו ימים רבים ולהתגלגל ככדור שלג שהולך ומתעצם ויוצא משליטה. מה זה בעצם נותן לנו??? יכול להיות שזה נותן לנו משהו באמת??
קודם כל, התשובה היא כן! אם זה לא היה נותן לנו משהו לא היינו ממשיכים. המנגנון האנושי הנפשי ממשיך ומתפקד כל עוד מוזן בתחושת רווח מהמצב הקיים. מדובר בעיקר ברווחים רגשיים ופחות שכליים. דוג: "אני צודק" , "אני שולט" רווחים שמאוד קשה לנו לוותר עליהם.
כשמישהו או משהו מצליח לעורר אותנו לטוב ולרע זהו סימן לכך שנגע במקום מאוד עמוק, בערך חשוב או במרכיב משמעותי שקיים בתוכי. אנחנו בד"כ מגיבים למה שמקיים או לא מקיים את הערכים החשובים בעינינו כגון: אכפתיות, כבוד, אחריות, הגינות, שאפתנות וכד'..
במקום הזה בדיוק העבודה היא לבדוק מה זה אומר? מה הנקודה הכ"כ רגישה? מה בעצם המראה שאני מקבל לחיי?
אני יודעת שקודם לכן אמרתי שאין קסם כזה, אבל הנה אחשוף את הסוד: יש דבר כזה!! או לפחות דומה.
אנחנו אלה שגורמים לקסמים בחיים שלנו לקרות. אנחנו היחידים שיכולים לשלוט ולשחרר את הרגשות השליליים מאיתנו.
"אז מה הקסם ?" אתם שואלים, "גלי לנו את הסוד!!!"
לפני כן רק אציין שאפשר לעשות זאת בע"פ לשתף ולספר לאדם קרוב לעבד ולהבין את המצב יחד איתו, או לשבת ולכתוב. כתיבה היא ערוץ מדהים ויעיל לעיבוד, חיבור והבנה שלי את עצמי.
זהו קסם אימוני ואלו הם השלבים:
שלב א'
- כמו שאמרנו לתת לרגש מקום . הרגשות שלנו לא קורים סתם. כמו לכל דבר שקורה הם בעלי משמעות ויש להם ייעוד. לא לבטל אותם. הרגשות שלנו הם הסנסורים שלנו, ממש כמו חיישנים, מסבים את תשומת ליבנו להתרחשות כזו או אחרת. איתות ל "משהו כן/ לא בסדר" או "משהו כן/ לא מתנהל כמו שאני חושב שאמור היה להתנהל"
- לאחר שהסבנו את תשומת ליבנו למתרחש- למפות את מה שקרה מבחינה עובדתית. מה קרה בפועל, ללא פרשנות או שיפוט.
- להבין מה אומרת לי ההתנהגות של האחר? מה המחשבה שעולה בי לגבי זה? איך אני מפרש את הסיטואציה? דוג': "לא אכפת לו ממני" , "היא מזלזלת בי" , "חוצפן, הוא לא מכבד אותי
- להבין מה אני מרגיש כתוצאה מהמחשבה הזו, מה הרגש שעולה בי.דוג: נפגעתי, נעלבתי, הובכתי, אני כועס וכד'.
- להבין מה המחשבה הזו גורמת לי להיות? חסר סבלנות, לא נעים, מתעלם, לא משתף פעולה.
- מה התוצאה? מה הרווח שלי מהמצב? אני מרויח או מפסיד בעצם? מה יותר חשוב לי במצב הזה , להיות צודק ולהתחפר במקומי או להיות חכם ולהפיק את המירב? "האם אני מרוצה מאיך שהתנהלתי?"
- האם אפשר היה להבין את המצב אחרת? באופן כזה שבעצם ישנה את הרגשתי? "האם יכלתי להתנהל בצורה נכונה יותר?" האם קיימת אפשרות ולו הקטנה ביותר שאי שם אדם מסוים היה מפרש זאת אחרת?
- לנסות להבין את האחר- מתוך איזה מקום פעל?
הנחה בסיסית בניסיון להבין את האחר היא: אדם בד"כ נוקט בפעולה שנראית לו הכי נכונה להתמודדות עם המצב הקיים. משתמש בכלים שיש לו ושנראים הכי נכונים בעיניו, בתפיסתו.
הניסיון הוא ליצור בי חמלה כלפי עצמי ולהרשות לעצמי לשחרר את הרגשות השליליים ולהרגיש טוב, מתוך מחשבה " שמגיע לי להרגיש טוב".
הבסיס ליצירת החמלה כלפי עצמי והשחרור הרגשי כרוך ראשית ביצירת חמלה כלפי האחר.
ליצור את המקום שיכול להבין את האחר כדי שאוכל להכיל ולעבד בתוכי את הרגשות שלי במטרה לנהל את עצמי ואת רגשותיי ולא שרגשותי ינהלו אותי.
לבחור להיות בשליטה ולהשפיע על חיי בכיוון שאני רוצה.
כשאני אומרת "חמלה" אני מתכוונת למקום של הבנה, אהבה ומחילה.
בסופו של דבר חמלה כלפי האחר היא חמלה כלפי עצמי.
שלב ב'
- אז בואו ונחליף את המחשבה הראשונית שבחרתי בה באחרת. דוג: " הוא ניסה להיות כן ואמיתי איתי הוא בעצם מעריך אותי" עצם היכולת לחשוב אחרת פותחת בנו מקומות של הבנה.
- בידקו האם הרגש מתחלף או משתנה לרגש חיובי יותר, אם כן נסו גם לזהות אותו. דוג:"רגוע" , "נעים".
- האם המחשבה והרגש החדשים גורמים לך להתנהג או להגיב אחרת? דוג: "סובלני", " מקשיב".
- באיזה מקום אני מעדיף להיות, באיזו מחשבה אני בוחר לחשוב ולהיות?
- לבחור ולהיות במקום שבחרתי.
חשוב לי להדגיש את עניין הבחירה. בכל מצב, כל פעולה שאני פועל יש לי מקום של בחירה, גם כשנדמה שנכפה עלינו מצב, נסיבות, גורל ואין ביכולתינו לשנות את המציאות, זוהי הבחירה שלנו מה לחשוב ואיך להרגיש ובהתאם איך להגיב.
כמשנתו של ויקטור פרנקל- "אני בוחר איך להגיב".
שמענו כבר על מקרה זהה שקרה למספר אנשים שונים וכל אחד חי חיים אחרים, אפשר להסיק מכך שהדרך שבה בחרו להגיב היא זו שקובעת. זכרו כל צעד שלנו מוביל ומעצב צורת חיים אחרת.
שימו לב הדגש הוא לא על שינוי המציאות או שינוי התנהגותו של אחר אלא את התנהגותינו שלנו בלבד.
הדרך היחידה שבה נוכל השפיע על האחר היא דרך התנהגותינו שלנו.
באמצעות הוויתנו נהווה מראה לחייו של האחר.
לאחר שפירטתי את שלבי הקסם האימוני חשוב שתדעו,בניסיונות הראשונים זה יכול להרגיש מאולץ, או לחילופין שההשפעה לא תקרה מיד. אך ככל שתרבו להתאמן ולתרגל תצליחו להפנים אותה כחלק בלתי נפרד וטבעי במערכת הרגלים נכונה.
ולפני סיום, שיתוף אישי:
לאחרונה הצלחתי לשלב הרגל בחיי במצבים מתסכלים שכאלו.
כשאני נרגזת על משהו או מישהו בסיטואציה מסוימת, כמובן שאני כועסת ונרגשת מאוד אך יחד עם זאת בתוך כל הקושי מודה על ההתנסות, מודה על השיעור ועל כך שזה אתגר שיש לו פיתרון. זה עוזר לי לקבל את הדברים בפרופורציות.
אני מאמינה שהמצב יפתר, שאלמד ואתפתח מתוכו.
אנו יכולים להפנות הודיה זו לאל, לבורא, לקוסמוס, לבודהה ולכל יישות יוצרת שבה אני מאמין, גם לעצמי- לאני הבורא ואפילו לכולם יחד.
אז גם היום אני אומרת:
"תודה על השיעור, תודה שאלו הם האתגרים הניצבים בפניי"
חוצמזה, בינינו, לא יכול להיות שהימים שלנו יתנהלו במין קלות בלתי נסבלת ומנוונת שכזו, שיעור חישול במינון הנכון עוזר לנו להתעצב ולהתפתח!!!
שיהיה בהצלחה ואל תשכחו להרשות לעצמכם להרגיש טוב כי זה מגיע לכם.
תהיו טובים לעצמכם.