חשיפת מקרים של התעללויות בילדים מרעידה לכולם את הלב. זה לא נעים לשמוע על פעוט או ילד חסר ישע שעובר מסכת קשה של מכאובים פיזיים ונפשיים, ולפעמים גם נפצע אנושות או מת טרם זמנו. במקרים כאלה של חרדה גואה נשלפים פיתרונות הפלא שמציעים מניעה מראש של מקרים דומים. כאשר דובר על התעללויות של מטפלות בגנים הוצע הרעיון של מצלמות בגן. כך ההורים יוכלו לעקוב ולדעת מה קורה בכל רגע נתון עם ילדיהם.
ומה יהיה הרעיון אם ההתעללות היא בתוך המשפחה? אם האנשים הקרובים ביותר לילד הם אלה שפוגעים בו בצורה הקשה ביותר? גם כאן יש סיסמת-פיתרון: הבה נעניק "רישיון להורות". לא נרשה לכולם להוליד, אלא רק לאנשים הראויים לכך. כשם שאדם לא יכול לעסוק במקצוע או לנהוג ברכב בלי אישור המדינה, כך הוא לא יוכל להיות לאב או לאם, בלי האישור המתאים.
לא חשבתי שלכל שטות צריך להתייחס, אבל הבעיה במדינתנו הקטנטונת שהרעיונות ההזויים ביותר קורמים עור וגידים ונהפכים למציאות, ולכן גם לרעיון הדבילי הזה נראה שצריך להתייחס.
אבל ממה מתחילים? מחוסר היכולת הטכנית לאכוף רישיון שכזה? מהפגיעה בזכויות היסוד של האדם על גופו? מהבעיות הקשות של מבחני אישיות והתאמתם למציאות? מן המדרון החלקלק שייפתח בעקבות הענקת "רישיונות ילודה"? מאיזכור המשטרים האפלים שנהגו ונוהגים לפקח על זכויות הילודה? משאלת העיתוי – מתי בדיוק תבצע איבחון שכזה? משאלת הסנקציות – מה ייעשה למי שהימרה את פי החוק?
אולי צריך להתחיל ולדבר על כך שלא פותרים בעיה אחת בפיתרון שיוצר עשר בעיות אחרות. ואחר כך צריך גם להזכיר שרוב ההורים הם הורים טובים, או לפחות מתקבלים על הדעת. אי אפשר להפליל מראש את כלל ההורים או ההורים הפוטנציאליים, רק על סמך מקרים ספורים וקשים שכאלה. אחר כך יש גם מקום להזכיר שאין דרך אחת להיות הורה טוב. אי אפשר ליצור תקנון של חוקים כמו אלה שנלמדים לקראת רישיון הנהיגה. כי הורות היא עסק מורכב בהרבה, ולכל הורה עם כל ילד סגנון ההורות שמתאים לו.
כמו כן כדאי גם לספר שיש דברים שאי אפשר לדעת מראש. אי אפשר ללמוד שחיה בהתכתבות, ואי אפשר לשנן מספר חוקים איך זה להיות הורים. גם לא בעזרת בייביסטרים מזדמנים או תצפיות בהורים אחרים. זה דבר שנלמד תוך כדי ריצה. גם בכיוון ההפוך : יש הורים מתעללים שהם בטיבם ובטבעם הורים טובים ודואגים. אלא שלחצי היומיום וקשיי הפרנסה בשילוב עם חוסר השינה בלילה מורידים אותם לשפל שהם עצמם לא מאמינים שהוא קיים.
ואולי, כדאי ללכת הלאה. אולי כדאי לאמץ את ההצעה בהרחבה. אם אמנם קיימים מבחני אישיות שיכולים לאבחן מעשיו של אדם בדייקנות, למה שלא נאבחן כל אדם באשר הוא, ואת הרוצחים הפוטנציאליים והאנסים הפוטנציאליים נרחיק מראש מהחברה?