כמה מסובך זה כבר יכול להיות?
אז מה לא ידעתי על אמהות לפני שהפכתי לאמא? כלום! באמת שלא ידעתי שום דבר על תינוקות או ילדים והטיפול בהם.
לא ידעתי מאומה גם על שטף ההורמונים שבא יחד עם הגחתו של האפרוח לעולם.
ולבטח לא ידעתי, ממש לא הבנתי כלל, שמה שיש לי בבטן זה בן אדם!
דווקא לאחרונה הבנתי כמה אני לא יודעת כלום על מה זה אומר להיות אמא.
מה חלקי בעניין? סך הכול הגעתי להכרעה שאם יש לנו תכלית כלשהי ברורה על פני האדמה הזאת, הרי היא – להיות הורים (הגיע הזמן… בגיל 32).
"מה זה אומר?" חשבתי לעצמי, "טוב, לא משנה, נבין את זה בהמשך, כמה מסובך זה כבר יכול להיות?"
אבל עכשיו אני מבינה יותר ויותר שזהו המסע האולטימטיבי לבניית האישיות שלי במקביל ליצירת האישיות החדשה הזאת שקוראים לה הללי, בתי בת עשרת החודשים.
החששות הכי גדולים, מבחן האמונה הכי גדול, מבחני עמוד השדרה והסיבולת הכי גדולים.
לפני שהללי נולדה, חשבתי שכל אדם שיעשן לידה, למשל, יחטוף ממני קיתונות של ארס או שכל אדם שיעיר משהו לגביה ייענש קשות. אבל מבחן המציאות אומר שאימא (כלומר, אני, מסתבר) עדיין נשארה בכל זאת אותו אדם והיא מתביישת להתנגח באנשים ולהיות בלתי מנומסת.
דווקא השינוי האדיר הזה שייחלתי לו בביטחון העצמי שלי לא התרחש עדיין ומנגד, מה שכן קרה הוא פתיחת תהום ענקית של רגשות שאין לי היכן להכיל.
אני אדם לא רגשני במיוחד, די אדישה ויציבה, הכול כאמצעי הגנה בעיקר, אבל גם כי אין לי יכולת באמת להכיל את העולם ולחוות רגשות כלפיו. נדמה כי בתי עושה זאת טוב ממני.
ופתאום הגיע גל גאות ענק, כמה ימים אחרי הלידה של רגשות שהרחיב לי את הלב ממש עד כדי תעוקה, עד כדי שחששתי שהחזה יתפקע כי הוא צר מלהכיל את הכול.
זה קצת נרגע (הורמונים…), אבל בינתיים התחלתי להבין שהיחס שלי והרגשות שלי להללי משתנים בכל יום. כל יום שעובר גורם לי להנות יותר בחברתה ולאהוב אותה עוד ועוד. היא הופכת לאדם ממש ואני מבינה בבירור שהיא לא רק שלי, היא הגיעה לכאן באמצעותי, אבל היא אדם שלם בפני עצמה.
היא מביטה על משהו חדש שלא ראתה מעודה בחייה (וזה הרי קורה המון) ונפעמת עד עמקי נשמתה. בוחנת את הדבר לעומק באופנים שלא העליתי על דעתי שאפשריים בכלל, ומסכמת הכול בדחיפת הדבר לפיה המתוק והאדמדם.
היא מחקה אותי בעוויות המשונות שאני עושה (מה לעשות, יש לה אימא מוזרה, זמרת אופרה) ומנסה לנשום כמוני ולשיר. לצערי היא עדיין נשמעת כמו תאונה בין שחף לצמיגים לוהטים בצהרי קיץ חם…
היא נותנת לי מראה חיננית להפליא של מה אני אומרת ועושה וכך, ללא מליצה, אני ממש מצליחה לראות את עצמי דרכה, לטובה.
מה עוד לא ידעתי על אמהות עד שהגיעה הללי? בעיקר, שלמרות שברור שהדבר המרגש ביותר כאן זאת היא כשלעצמה, אבל בד בבד עם זה, נמצאת גם אני, שקיבלה אותה.
תודה לך הללי שלי, על שאת עוזרת לאימא שלך הכה מוגבלת הזאת, השבירה הזאת, חסרת עמוד השדרה הזאת, קצת יותר להרגיש שבכל זאת היא בסדר במשהו, אם היא הייתה ראויה לקבל מישהי כמוך!
*הכותבת התארחה באירוע העולם הדיגיטלי של פמפרס