לפני שנה וחצי בערך הגעתי למיכל בפעם הראשונה. זה היה אחרי כמה וכמה קוסמטיקאיות שהחלפתי במהלך חיי הבוגרים, חלקן דרך המלצות חמות, חלקן בגלל קרבה גיאוגרפית, כולן שפעו הבטחות כרימון. אף אחת מהן לא חשבה שלהבטחות צריכות גם להיות תוצאות. הן המשיכו להבטיח גם כשהתוצאות בוששו להגיע, ומצבו של עור פניי הלך והחמיר, הלך והתדרדר.
כשהגעתי למיכל נראיתי כמו בתמונה הראשונה.
מיכל לא מיהרה להבטיח, וכששאלתי, מילאה פיה מים. הבטיחה לנסות, מייד הביאה את דיאנה לטכס יחד עצה, והטיפול החל.
מהטיפול הראשון יצאתי עם שקית מלאה כל טוב דרמלוג'יקה, פיטר תומאס ואקדמי. הפעם, משום מה, זה הרגיש קצת אחרת. משהו באותנטיות, בשפע שהוצע לי, בידע שעמד לרשותי, שכנעו אותי שהגעתי למקום הנכון.
לאט לאט מצב עורי החל להשתפר. לא האמנתי שזה קורה לי. אחרי שנים של ניסיונות להתמודד עם עור שלא מפסיק לקרוא עליי תיגר בלי שאבין אפילו למה ומדוע, התקשיתי להאמין שזה מאחוריי. ליתר בטחון, שמרתי על סקפטיות. קשה היה להאשים אותי.
הרעיון שאצטרך למרוח כל יום כמה מוצרים נראה לי בזמנו כמו מערכת התשה. ביקשתי נואשות להפחית במספר המוצרים, אבל מיכל לא וויתרה. "בסוף תאהבי את זה", היא הבטיחה. זה הדבר היחידי שמיכל הבטיחה… וקיימה.
שנה וחצי אחרי, הבוקר שלי מתחיל עם סבון פנים של דרמלוג'יקה או של פיטר תומאס, בחירה באחד הסרומים מהמדף ? בדרך כלל רטיה של אקסוויאנס או קפסולה של ד"ר גרנדל שאני כל כך אוהבת. מרחק קפה אחד מהסרום, אני מורחת את קרם הלחות התורן, בקיץ זה אולטרא לייט של פיטר תומאס, בחורף קצת יותר כבד של דרמלוג'יקה. קרם עיניים לא שוכחת, גם פה פיטר תומאס או דרמלוג'יקה, ומעל הכל מקפידה הקפדה יתרה על קרם הגנה. מדי פעם מיכל מציידת אותי בעוד טיפ לדרך, כמו למשל מסכת לחות של אקדמי לפני כל המריחות, שטיפה אחרי הקפה ואז התחלת הטקס כולו.
אז איך העור שלי נראה אחרי כל אלה?
כמו בתמונה השניה.