נשיות מתפרצת

משנת 2002 אני עובדת עם נשים בכל הגילאים ומכל שכבות האוכלוסייה. עם הזמן גיליתי שהסיבה העיקרית שבגללה מגיעות נשים ללמוד ריקודי בטן, היא כדי להתחבר מחדש לנשיותן.

קצרה היריעה מלפרט את הסיבות מדוע נשים רבות איבדו את היכולת לגעת במקום העוצמתי ויחד עם זאת המלא בכל כך הרבה מורכבות, שנקרא נשיות. לחלקן הוא אבד. לאחרות הוא קיים במודעות, רק שלעיתים הן פוחדות להושיט לו יד מסיבות לגיטימיות לחלוטין השמורות רק להן.  אבל אני לא כאן כדי למנות את הסיבות הללו. אני כאן כדי לדבר על שניים מהמרכיבים העיקריים שבעיני מדגישים נשיות. אלו המעודדים אותה להציץ ולו לרגע, במקרה הטוב, לפרוץ החוצה כמו לבה גועשת.

אישה ? המבט

כשאני מבקשת מתלמידותיי למתוח את פלג גופן העליון, להאריך את צווארן ולהביט בבבואתן בגאווה והערצה, אני נתקלת לעיתים במבוכה. זהו השלב הראשון בו אני מעודדת אותן לשחרר את הנשיות שלהן החוצה. להסתכל לה בעיניים. להתחבר אליה מחדש.  זה לא קל, אני מודה. לפחות לא בהתחלה, כשזה נעשה מול המראה, יחד עם עוד נשים.

אבל כשניצני הנשיות לפתע מגיחים החוצה, ממצמצים בעיניהם בבהלה, ההלם מהעוצמה אליה נחשפה אותה אישה עשוי להיות גדול. לעיתים תנסה לשוב בחזרה למקום מחבואה. מהר מאד היא תגלה עד כמה שווה לנסות שוב. לאט, לאט מבטה של אותה אישה ישתנה. היא נעשית מוארת. מזוככת. משוחררת. מלאת ביטחון.

אני חלילה לא אומרת שצריך להסתובב כל הזמן עם פרצוף של קרנבל. אבל גם אם קרה משהו הגורם לנו לעטות על עצמנו פרצוף תשעה באב, חיוך אחד, עיניים מוארות ומבט מלא ביטחון בעצמנו, מרככים או לבטח מגרשים את הכאב.

אישה שמבטה זוהר, שפלג גופה העליון פתוח, זקוף, שכולה אצילות, לא תוכל שלא לחייך.

התהליך הוא כמו כדור שלג. גם העולם מתייחס אלינו לפתע בצורה שונה. כמו ששפיפות ודחי ימשכו אותנו עמוק לתהום הנשייה, כך מבט זוהר והליכה זקופה ימשכו אותנו מהר יותר למעלה.

אישה עם מבט שכולו מיים מפכים ואש יוקדת, היא האישה הכי עוצמתית ויפה בעיני.

המיים הם סמל לרכות. האש היא סמל לעוצמה. אישה, היא רכות ועוצמה.

אישה ? ההליכה

לא משנה איזה בגד נלבש, או כמה יהיו גבוהות נעלי העקב שלנו. לא משנה עד לאיזה גובה יגיע השסע של החצאית, או כמה כפתורים נפתח או נסגור בחולצה. אישה, גם אם תלבש בלויי סחבות, מרגע שתישא את גופה בגאווה, אצילותה תבליט את נכסיה הנשיים. אזי היא כובשת כל חלקה עליה היא דורכת.

אישה שצעדיה ארוכים ובטוחים משדרת ביטחון בעצמה ובנשיות שלה.

היא מישירה מבט. כמו בריקוד, היא בקשר ישיר עם הנוכחות שלה והמוזיקה שהעולם מנגן על גופה.

גוף המתנהל בצורה אסתטית, אין סקסי ומושך ממנו.

סקסי לא חייב להיות זול.

סקסית היא אחת המחמאות הנפלאות שאישה יכולה לקבל.

ההתמסרות לתחושת השחרור המופלאה

בריקודי הבטן נשים לומדות לכתוב על גופן את המוזיקה שהן שומעות. האותיות והמילים עשויות מרכות. עוצמה. חושניות. שובבות. משחק והומור. אלו רק חלק מהתבלינים אותם אפשר לפזר על חייכן דרך הריקוד המשמש ככלי נהדר לשחרור נשיות מתפרצת.

בשלב המתקדם של הריקוד, הקסם מתחיל להתרחש. את הבגדים המחייבים והרשמיים מחליפים צעיפי אגן מרשרשים, חצאיות צמודות המדגישות את קווי המתאר של הגוף הנשי, בדים נשפכים, גופיות הבטן המחמיאות ? אלו מגלות את האיבר הנשי ביותר של כל אישה, הבטן שלה ? ממנה היא יוצרת חיים חדשים ודרכה היא הכי מרגישה.

אחרי שהשלנו את הקליפות, חלקנו מתנסות בקסם הזה גם בחיי היום יום. כמובן שאיננו מסתובבות בחוץ כמו רקדנית בטן שבעוד רגע תצא להופעה, אך בהחלט אנו נעשות ערות יותר להליכה, למבט, לזקיפות הקומה וגם לבגדים עימן אנו מרגישות מושכות וסקסיות יותר.

לסיום

מעולם לא ויתרתי על הנשיות שלי, גם כשידעתי רגעים קשים ומשברים בחיי. בנשיות שלי אני גאה יותר מהכל, היא נכס שלא יסולא בפז. ההליכה שלי, המבט שלי, הטיפוח שלי, לעולם יהיו כל אלו מרכיבים בלתי נפרדים מחיי. אוי ואבוי למי שיעיז ליטול אותם ממני. איתם, אני יוצאת כל בוקר לעולם. מרגע שזקפתי את קומתי ופיזרתי על פני חיוך גדול ומאיר, לפתע הכל השתנה. משהו כבר מרגיש יותר מבסדר. הביטחון העצמי שלי רק הולך וגדל. העוצמה הזו מוקרנת לכל עבר.

לא בכדי אני תמיד אומרת שנשים לא לומדות לרקוד ריקודי בטן. הרבה מעבר לכך, הן לומדות כיצד לייצר בתוכן בושם של בריאות. או במילה אחרת שופינג של נשיות!