"אני חיה בג'ינס, אפשר לומר שאני מלכת הג'ינס, תמיד אמרתי שנולדתי בג'ינס ויקברו אותי בג'ינס. יש לי את כל הסוגים והצורות של הג'ינסים בארון. הג'ינס מהווה מרכז גדול מחיי ויש לי אפילו בגד-ים מג'ינס".
"זה אולי נשמע הזוי אבל אבל יש לי עדיין בארון הבגדים, את הג'ינס הראשון שקניתי בחיים. זה היה בתיכון, בכיתה י', הלכתי עם חברה לאיזו חנות של ג'ינסים ממש מגניבים ליד רחוב דיזינגוף בתל-אביב וקניתי ג'ינס שכולו מחובר עם קרעים."
"זה היה ג'ינס של חברת ליוויס כמובן, כי בתקופה ההיא זה היה סמל סטטוס למי "מגניב" ומי לא. אני זוכרת שבשלב כלשהו תפרתי לו בעצמי בנדנה שיש עליה הדפסים של גולגולות כדי להסתיר את אחד הקרעים מאחורה. ממש רואים שהתפירה עשויה ביד. מה שמצחיק הוא שגולגולות עכשיו חזרו לאופנה."
"אני ממש זוכרת את ההתרגשות של נערה בתיכון שהולכת לקנות את הג'ינס הראשון שלה. הוא לעד יישמר בארון שלי כפריט סנטימנטלי. אגב, זה ממש מוזר אבל מדדתי אותו לפני כמה זמן, והג'ינס הזה ממש גדול עליי היום. אני באמת לא מבינה איך זה יכול להיות."
שירז טל – כל החיים בג'ינס. צילום: יניב אדרי
"האמת שיש לי עוד ג'ינס שהוא ממש מיוחד עבורי ושאני שומרת בארון, הוא ג'ינס של מעצב העל רוברטו קאוואלי, שקניתי כשעבדתי וגרתי בניו יורק. זה ג'ינס פשוט מטורף, בצבע ורוד ומנומר עם אבני סברובסקי באזור של החגורה (כן, אני יודעת). אין לי תירוץ, פשוט הייתי חמה על הג'ינס הזה בטירוף. אני לא אשכח איך קניתי אותו ולבשתי אותו לאיזה אירוע של אחד המגזינים הכי נחשבים בניו יורק. זה היה מתישהו באמצע הקריירה שלי, הייתי בערך בת 26. זו הייתה הפעם היחידה שלבשתי את הג'ינס הזה, הוא יושב לי עדיין בארון."
אין ספק שהסגנון הצעקני שלו הוא ממש "לא אני", ומאז באמת לא לבשתי אותו שוב, אבל הוא כל-כך יפה שפשוט אין לי לב לזרוק אותו. אולי אני אמסגר אותו יום אחד."
"זה מצחיק, כי אני דווקא לא אחת שאוגרת הרבה דברים אבל את הג'ינסים שלי אני שומרת. הג'ינס הוא המרכז של המלתחה שלי לאורך כל השנים. גם כיום, כשאני אשת עסקים, ולובשת סגנונות רבים, מבחינתי ג'ינס עדיין מתאים לכל דבר."