ילידי וילידות מזל בתולה הם בני המזל המעצבנים ביותר. הם שואפים לפרפקציוניזם מכל הסובב אותם אולם בינתיים מתבטלים במחשבות ענוגות על חיים יפים יותר. הם אוהבים ניקיון וסדר, מה שלא מפריע להם לחיות בלכלוך היסטרי משל עצמם ולשכוח להתקלח כשבא להם. הם חובבי אסתטיקה מושלמת, טעם מעולה באופנה ? אבל קמצנים לקנות לעצמם בגדים שווים באמת. הם דייקנים, לכן כל הזמן הן יעשו לכם חשבונות והם רכושנים ? מה ששלהם, שלהם בלבד. הם המאהבים האולטימטיביים, שווים במיטה ויאהבו לנצח (כל עוד זה מתאים להם בלבד) . הם עקשנים, והכי נורא ? הם אוהבים להתבכיין.
אני יודע את כל זה כי אני עצמי מזל בתולה.
לכן, הדבר הראשון שאמרתי לבעלי כשנודע לנו שאנחנו בהריון וחישבתי את תאריך הלידה – היה: "אוי ויי. זוג תאומים במזל בתולה זה אסון!" (אמרתי לכם, מזל בתולה הם מאוד מדויקים ומחושבים, ואוהבים להתבכיין)
הדבר השני שאמרתי לו היה: "אין מצב שהילדים גונבים לי את תאריך היום הולדת." (אמרתי לכם, מזל בתולה הם הכי רכושנים שיש).
וכך מצאנו את עצמנו ממתינים ללידה, כשבשלב מסוים התברר שמדובר בזוג בנות הבנתי שכל מה שהענשתי בו את הורי לאורך ילדותי הבתולית, אני הולך לחטוף עכשיו בחזרה, ובגדול. אני הולך לעמוד במסדרי ניקיון, הקשב, צחצוח גילוח בוקר וערב ואנחנו הולכים לעבור בית ספר להורות מושלמת, בחסות שתי בנות חייל בתולה פלוס בתולה, שגם בטח יריבו אחת עם השנייה בלי הפסקה (מזל בתולה לא אוהבים אנשים נוספים במזל שלהם, זה בדוק).
עכשיו, כל מה שנותר היה לשכנע את שתי הבנות לצאת לאוויר העולם לפני תאריך יום ההולדת שלי. כי אני אוהב לחגוג את היומולדת שלי לבד. סולו. עכשיו, לך תתווכח עם בנות מזל בתולה, עקשנות מאפיינת אותם וזוג בנות אלו הראו עיקשות להישאר בתוך הרחם ההודי עד בלי סוף וליהנות ממי הגנגס הקדושים.
אני נולדתי ב 19 לספטמבר. בשיחות ארוכות עם הבנות (בראש שלי) ניסיתי להסביר להן שממש ממש שווה להן להקדים את תאריך צאתן לאוויר העולם, כי אחרת הן ילמדו בדרך הקשה שלתאריך הזה יש נטייה ליפול על יום כיפור (השנה למשל, אני חוגג בצום גדליה( ולפעמים זה נופל ממש ממש על ראש השנה. מה שהיה מביא את אימא שלי להוציא בסוף ארוחת החג עוגת דבש מסורתית, לשים עליה נרות ולהכריז "אנחנו חוגגים גם יום הולדת הערב לקטן!". מה אימא, בחייאת, לא ראית שהילד רוצה עוגת שוקולד עם סוכריות ובלונים?
זה עזר? כל השיחות שלי בראש ובטלפתיה עם הקטנות העלה חרס. לא רוצות לצאת. ואנחנו מצאנו את עצמנו בהודו בהמתנה ללידה.
"מה עושים?" שאלתי את האריה שבחר לחיות יחד איתי וסובל אותי בשקט המאפיין חתולים שבעים בסוואנה.
"לוקחים נשימה וממתינים" פסק האיש "ואתה, שווה שתיקח נשימה ארוכה, תשתדל להיות מעט מזל אחר, נגיד מזל דגים, כי הנשימה הארוכה לא תפסק אחרי שהבנות יצאו לעולם. הכל רק מתחיל עכשיו ואתה כבר מקטר".
צודק, הגבר לידי. מזל בתולה אוהבים לקטר!
פרק שני
הן נולדו!!!!
שתי המתנות היפות ביותר שקבלתי בחיי הפציעו בבוקר הודי, לכבוד האירוע השמש יצאה בין ענני המונסון ואני ? בכיתי. בכיתי בחדר הלידה, בכיתי ובכיתי ובכיתי.
ואז, עשיתי מה שעושים בתקופתנו כשרוצים להודיע על שינויים ועדכונים בחיים. פרסמתי סטטוס נרגש בפייסבוק.
ברכות ואיחולי מזל טוב התחילו לזרום מכל רחבי הסייבר. חברים, קרובים, מכרים רחוקים, מכל העולם. מבול סמסים ושיחות טלפון. עד שהגיע הטוק בק.
זה היה וואחד טוק בק. איש אחד, שאני לא מכיר ומעולם לא שמעתי את שמו (ויש לנו רק חבר אחד משותף) פתח פה ג'ורה עלינו ועל ההחלטה שלנו להביא לעולם ילדים בפונדקאות.
וזה לא היה לעניין, לא ביום החג שלי ולא בדף הפייסבוק הפרטי שלי, שמישהו יטיף לי בלהט נגד ניצול נשים בעולם ושהבנות שלי יהיו מסכנות כשבבית הספר חבריהם לכיתה יגלו שההורים שלהם הם לא הדגם הרגיל של 'אבא ואימא', אלא 'אבא ואבא'.
לא, זה לא היה לעניין. אני בנוי להתמודד עם ביקורת ומוכן גם לקבל. אבל סליחה ? לפלוש לדף שלי בפייס בוק וללכלך?
והכי נורא, שהיינו שעתיים אחרי הלידה, מאוד מתרגשים, מאוד מנסים ללמוד מה זה הדבר הזה 'להיות הורים', מאוד מנסים לתפקד. וגם ? הייתי בלי המחשב הנייד שלי ומהטלפון החכם גיליתי שאני לא יודע איך למחוק את התגובה המעצבנת.
אז פניתי לאותו איש, בנימוס רב, וביקשתי ממנו שימחק את התגובה שלו מהדף הפרטי שלי.
בתגובה, קבלתי הרצאה שלמה על "ברוך הבא אל כיכר השוק המודרנית". קרי ? דף הפייסבוק שלי. ועלי ללמוד מכאן והלאה ש"אישה עם כרומוזום Y" כמוני, זכויותיה שונות מזכויות של נשים וגברים אחרים "נורמאליים" כהגדרתו.
לקחתי נשימה
חוויתי בעבר ואני משער שאחווה הומופוביה גם בעתיד. אבל כשהנושא מגיע עם בורות. זה כבר מתחיל לעצבן.
אני אקח נשימה גם עכשיו, בזמן כתיבת המילים האלו. בעוד בעלי מאכיל לידי את אחת הקטנות ואחותה מתאמנת בעריסה לידינו בשכיבה על הצד.
הומו הוא אישה עם כרומוזום Y. זה מה שחושב עלי גבר בין גילי. חוזר בתשובה ממרכז הארץ. נשוי עם 3 ילדים משלו , שהוסיף להרצאה ששלח לי בפרטי, בנוסף לדעתו האישית, גם מובאות וציטטות מספר התנ"ך. והבטחות ? שאלוהים מתכנן לי משפט שדה מיוחד כשאעלה בקרוב מאוד לשמיים.
חיבקתי את הגבר לידי והעברתי יד רוטטת על פניהן של שתי מלאכיות בהירות שיער ומבט שהביטו בי משתי עריסות זעירות בחדר בבית חולים בהודו הרחוקה.
לאף אחד אין את הזכות לתכנן לאחר את החיים. לאף אחד אין את הזכות לומר לאחר למי מותר שיהיו ילדים משלו ולמי אסור. לאף אחד אין זכות להטיף לי מוסר ובעיקר ? אף אחד לא יכול לעצור את האהבה הגדולה שלי ושל אישי, של שנינו לזוג הבנות המופלאות שנולדו לנו.
"תזכור שעשרת הימים הקרובים הם עשרת ימי תשובה וסליחה" אמר האריה לידי. "תשתדל לסלוח לטוקבקיסט שלך".
לא יודע אם סלחתי, בהזדמנות הראשונה אחרי הלידה מחקתי את התגובה שלו וחסמתי אותו לנצח נצחים. שילך לעצבן אנשים אחרים. אני עסוק בלהיות אבא.