נשים רבות, בעיקר לקראת לידתן הראשונה, עסוקות בחשש ובפחד מפני "החתך" באזור הנרתיק, שמבוצע במהלך הלידה. יש עצות רבות נגד ובעד, ובעיקר הבלבול רב ומטעה. אז מי באמת צריכה את חיתןך החיץ? והאם זה הופך את הלידה לקלה יותר?
חיתוך החיץ או אפיזיוטומיה, הוא חתך המבוצע לפני יציאת ראש העובר. מדובר בחתך באורך של כ -3 ס"מ המבוצע בקצה התחתון של הנרתיק במרווח שבין הנרתיק לבין פי הטבעת. החיתוך מבוצע בעזרת מספרים מיוחדות. החתך מבוצע כשהאזור שהוזכר, המכונה פרינאום, מתוח וקצה ראש העובר בולט בין השפתיים הגדולות, מצב הקרוי : crowning או הכתרה.
בעבר חיתוך זה היה חלק בלתי נפרד מלידה ראשונה ובוצע גם בלידות חוזרות רבות. כיום, הספרות הרפואית ממליצה להשתמש בחיתוך החיץ בצורה מוגבלת ביותר. רק בסוף הלידה עצמה על פי הנסיבות הקיימות, מחליטים המיילדת או הרופא המיילד, האם אכן יש צורך לבצע את החיתוך, כשברוב המקרים יעדיפו שלא לבצעו.
חותכים כדי למנוע קרעים
המטרה של החתך היא להגדיל את הקוטר של הרקמה הרכה במוצא האגן, ועל ידי כך למנוע קרעים בלתי מבוקרים ולסייע לקיצור השלב האחרון של הלידה. קיימים שני סוגים של חיתוך החיץ, חיתוך אמצעי וחיתוך אלכסוני, בהתאם לכוון שבו מבוצע החתך. בארץ ובעולם, מקובל כיום לבצע בעיקר את החתך האלכסוני. בכל מקרה, חיתוך החיץ לא אמור לכאוב. במידה שליולדת יש אלחוש אפידורלי היא לא תחוש כלל את החיתוך.
בעבר, בוצע חיתוך החיץ באופן שגרתי כמעט בכל לידה ראשונה ובלידות חוזרות רבות. ההנחה הייתה שההרחבה של פתח הנרתיק מקטינה נזקים עתידיים לרצפת האגן, כלומר פחות צניחה של רחם ושלפוחית שתן בהמשך החיים. כמו כן, הניחו שהחתך המבוקר מתרפא טוב יותר, עם פחות סיבוכים לטווח ארוך, בהשוואה לקרע אקראי ומקל על יציאת העובר, בהשוואה לנשים שבהן לא בוצע חיתוך החיץ.
בשנים האחרונות מחקרים רפואיים רבים הראו, שהנחות אלו כנראה שגויות. והסיבות היחידות שעדיין נותרו לביצוע חיתוך החיץ הם מקרים בהם הרופא המיילד או המיילדת שמקבלים את הלידה, חוששים שעלול להיווצר קרע בלתי מבוקר של איזור החיץ. וכן במקרים בהם יש צורך להאיץ את יציאת העובר, בשלב השני של הלידה (בפתיחה של 10 ס"מ), כמו למשל במצבים שהניטור העוברי לא תקין או כשיש צורך בשל כך או בשל סיבות אחרות, לבצע לידה מכשירנית (ואקום או מלקחיים).
כיום יש הסוברים שקרע נרתיקי ספונטני במהלך הלידה, עדיף על פני חיתוך חיץ יזום, מאחר שהוא גורם לפחות כאבים לאחר הלידה ומאפשר חזרה מהירה ופחות כואבת ליחסי מין בהמשך. מאידך, יש עבודות בספרות הרפואית הסותרות הנחות אלו ואין כיום מסקנה חד משמעית.
שיטות להפחתת נחיצות חיתוך החיץ
בשנים האחרונות דווח על מספר שיטות העשויות להפחית את הצורך בחיתוך החיץ. יש שיטות ישנות יותר וגם שיטות חדשות ומתקדמות יותר. בין השיטות הישנות, ניתן למנות בעיקר את עיסוי הפרינאום, כלומר עיסוי של פתח הנרתיק והאיזור שמסביבו בעזרת שמנים שונים. את העיסוי מומלץ לבצע מסוף הטרימסטר השלישי, כלומר מהשבוע ה-34 והלאה. העיסוי אמור להימשך כ- 5-10 דקות ביום. העיסוי אמור להיעשות בעדינות ולא לגרום לכאב חזק או לדימום.
בין השיטות החדשות, ישנו שימוש בבלון המוכנס לפתח הנרתיק ומנופח לנפחים הולכים ועולים. גם שיטה זו מומלצת מסוף הטרימסטר השלישי. הבלון קרוי :EPI-NO . ניפוח הבלון לא אמור לגרום לדימום או כאב. מחקרים שונים בשנים האחרונות מצאו שבעזרת שיטות אלו ניתן להפחית את שיעור חיתוכי החיץ.
תפירת החתך ומניעת זיהומים
החתך נתפר על ידי רופא בחדר הלידה, מיד לאחר יציאת השליה. התפירה אינה כרוכה בכאב ומתבצעת תחת אלחוש אפידורלי או מקומי. החוטים בהם מתבצע תיקון החתך, נמסים ולכן אין צורך לפנות לרופא להוצאתם. במקרה של כאב חריג, יש צורך לפנות לרופא, כי לעתים קיים מתח על הריקמה והוצאת אחד התפרים עשויה להביא להקלה.
חשוב לשמור על החתך נקי ויבש. לאחר כל ביקור בשירותים רצוי לשטוף את המקום וליבשו בעדינות מבלי לשפשף את אזור התפרים. במידה שקיימת נפיחות משמעותית באיזור ניתן להשתמש, בימים הראשונים לאחר הלידה, בפדים קפואים הספוגים במים או בפדים קפואים הספוגים בנוזל המכיל מגנזיום המקטין את הנפיחות.
נגד כאבים ניתן להשתמש באקמול ואופטלגין המותרים בזמן הנקה. בדרך כלל אין צורך בתרופות נגד כאבים. הכאב ואי הנוחות נמשכים ימים בודדים וחולפים. זמן ההחלמה המלא תלוי בכל מקרה לגופו ונע בין מספר ימים למספר חודשים. שישה שבועות לאחר הלידה מומלץ להיבדק על ידי רופא נשים. רופא הנשים בודק שאכן המקום החלים.
זמן החזרה ליחסי מין לאחר לידה בנשים שעברו חיתוך החיץ מאוד אישי. אין הנחיות ברורות בספרות הרפואית. אבל רוב הנשים לא תחזורנה לפעילות מינית לפני חלוף לפחות שישה שבועות מהלידה.