החלטתי לכתוב מן יומן מסע שכזה לתאר את כל מה שעברתי בתהליך הגירושין לספר קצת מעבר ואולי קצת יותר לעומק, לנסות ולהביא את הרגש על הנייר, להבין.
הצייד –
היה זה חודש מאי בשנת אלפיים ועשר, מכירים את ההרגשה הזאת שמישהו מסתכל עליכם?
אז כן, זאת הייתה ההרגשה, התחלתי להרגיש שבכל צעד שאני עושה ולא משנה גם מה השעה עומד שם מישהו לצדי ומכוון, מסתכל עליי דרך כוונת אי אפשר לפחות לא בצורה פשוטה לתאר את ההרגשה אליה אתה נדחק כשאתה מרגיש כחיה טורפת ברגעים לפני שהיא הופכת להיות הטרף.
הטורף אחריך ואינך יודע מה רצונו או כוונותיו ואינך מתכוון גם לעצור ולשאול החלטתי כי עליי להבין מהו גודל הרצון והיכולת של אותו עוקב ומהיכן גם עט עליי כטרף ומאיזו סיבה, החלטתי לייצר סביבה מלאכותית, נקודות בהן אוכל "לעבוד" ובכך גם לראות מה קורה מסביבי מבלי לעורר כל חשד, באחד מן הימים כאשר חזרתי הביתה גיליתי שאשתי ובתי אינן, התקשרתי וכשאמרה לי שהיא אצל אמה משהו בקולה נשמע לי קצת שונה, חשש עלה מגרונה וללא כל מילה נוספת גם השיחה הסתיימה בנימה של עייפות ונכונות להתראות ביום למחרת בו היא תסביר לי את אשר על ליבה ומסכמת בכך שזה לא קשור אלינו.
השעה הייתה קצת מאוחרת ופתאום הטלפון צלצל…
מתוך הלחץ והמחשבות זינקתי עליו ממש כאילו היה מדובר ברימון, הלו?!
מה קורה גבר, זה יואב..
הלב שלי החסיר פעימה, חבר שאיתו לא דיברתי תקופה ארוכה התקשר להתעדכן, להתייעץ.
לימים אני יכול להישבע כי נשלח אליי באותה שיחה כמלאך שומר, במהלך השיחה עם יואב החלטתי לצאת אל החלון ולעשן סיגריה, הלחץ בו הייתי נתון כבר עבר כל גבול, הרגשתי שכל עולמי חרב עליי ואיני מצליח להבין גם איך ולמה וגם מה בעצם מתמוטט, אכן נשמע קצת מוזר אבל זאת הייתה גם הכוונה של אותם אנשים שניגשו אל רכבי אשר החנה בזווית חלון המטבח בקומה השלישית אליו יצאתי לעשן, מתוך החשכה עוצרת מכונית מסוג מאזדה שלוש אפורה שאת מספרה אני זוכר מאותו הלילה בעל פה, יוצאים ממנה שני גברים חסונים אחד מהם בוחן בעיניו את הסביבה ונשען על המכונית החונה בזמן שהרכב ממנו יצאו ממשיך מספר מטרים קדימה ומחנה כשהמנוע עדיין דולק והאורות מכובים, הבחור השני שנראה קצת לא קשור לסביבה אליה הגיע ובעקבות מוצאו האירופאי, וגופו המוצק נראה כאדם המאבטח את אלו שנמצאים במקום מתוך חשש מסוים. באיזה שהוא שלב היה נדמה לי שנעלם אותו בחור שנשען על הרכב ורק לאחר מספר דקות התרומם מן הצד שקרוב למדרכה ומוסתר מעיניי המשקיפות מן החלון, אמרתי ליואב אשר מעודכן לאורך כל השיחה במתרחש שיישאר איתי יחד על הקו ושאני חותר למגע ישיר עם אותם אנשים, כשרק חולצה ומכנס לגופי וצרור מפתחות ביד רצתי לעברם תוך אמונה ברורה כי אלו האנשים שעוקבים אחריי ומטרתם אינה ברורה ועלולה להיות גם פגיעה ישירה בי..
כשהגעתי אל הכביש כשלושה מטרים מהרכב קפאו השניים במקום והישירו מבט אליי, החלטתי ובאמת שלא ברור לי מאיפה הגיעה ההחלטה ללחוץ על הכפתור שמפעיל את האזעקה ברכב תוך כך שאני רץ אליהם בצורה ישירה ובדרך בה לא ברור מה אני אוחז בידי, השניים נמלטו מן המקום אל תוך רכב המאזדה אשר לא התעכב לשנייה מרגע בו נטרקו הדלתות וניתנה ההוראה "סע"!
הבנתי כי ארע זה ניתן לבדיקה מספר הרכב הוא 37-344-62 חברת ההשכרה שלמה סיקס, סוג הרכב מאזדה שלוש בצבע אפור כהה, תלונה הוגשה בתחנת המשטרה הקרובה אשר בחרה שלא לקבל את התלונה ולסגור אותה מספר ימים מאוחר יותר תחת העילה כי אין עניין לציבור.
אבל… (ענק)
עכשיו הם יודעים שאני יודע שהם שם! עליתי חזרה הביתה כשיואב עדיין איתי יחד על הקו, כולי מתנשף ואיני מאמין כי אני לא מדמיין, הייתי מעדיף להישאר בהרגשה כי אני מאבד את שפיותי תחת הלחץ, כי אולי מתוך אמונה שאיבדתי את שפיותי איבדתי אותה ואני באמת מדמיין, יואב מנסה להסביר לי כי איני מדמיין למרות שהוא אינו נמצא לצדי לראות אם זה בכלל אמיתי ומציע לי להחנות את הרכב אצלו בבית שם מותקנות מצלמות מעקב,לא ברור לי מה רוצים ממני!, אנחנו ממשיכים בשיחה ואני מספר לו את כל מה שעברתי בתקופה האחרונה עד לאותו הרגע בו הצלחתי לחשוף אותם וכל זאת מבלי להבין שאני מדבר דרך טלפון סלולארי דרכו מאזינים לכל מילה שאני מוציא מהפה, שאותו אדם הוא חוקר פרטי שנשכר על ידי אשתי לנסות ולאתר כספים, למדוד הכנסות, לבצע בי 'חקירה כלכלית' תוך כך שהוא גורם לי להרגשת לחץ על מנת לגרום לי לרוץ אל המערה בה 'קבור האוצר' .הדמיוני אשר היא מחפשת בעקבות העובדה כי אני עצמאי ואינה מאמינה כי היא יודעת על כלל ההכנסות, איני מאמין עדיין כי היא קשורה לנושא ואני בוחר בדרך לא ברורה לפחות לא לי, לפחות לא כיום כשאני כותב את יומן המסע הזה לספר לה בהודעת טקסט קצרה ותוך כך שאני לוחץ על האותיות במכשיר הסלולארי אני מתחיל לעכל את מה שעובר עליי ומוחק אות אחר אות וכותב מחדש הודעה בה כתוב "אני לא מאמין שרגעים אחרי שאת כותבת לי שאת אוהבת אותי ואת רצף המילים "אשתך לעד" את שולחת אותם אליי.."
כמובן שהיא היתממה והכחישה תחת הדרכה כי אינה מבינה במה מדובר, הרי היא מלאת בטחון עכשיו, היא מרגישה את הרגשת השליטה וכי הוראות המשחק בידיה.. המשחק שלה!
הבנתי שהסלולארי שלי משמש כנגדי אך איני יכול שלא להשתמש בפלאפון ובתוך כך דיברתי עם אחי וביקשתי ממנו להגיע אליי הביתה, במקביל ניהלתי שיחה עם חבר אשר בימים עברו עבדנו, פעלנו, שירתנו יחד וזה הבין כי אני בבעיה ואני זקוק לעזרתו וכי עליו להגיע למקום אשר את מיקומו המדויק לא מסרתי בטלפון אך הוא הבין לאן להגיע ולמרות שדיברתי מהטלפון של אחי לא לקחתי סיכון, אני עדיין נמצא בבית בו דרכה רגלו של חוקר פרטי מיומן שמודע לרקע האישי שלי וככל הנראה גם פעל בהתאם, הייתי זקוק לאחי ולרכבו כי הבנתי שרכבי נושא כרגע מכשיר איתור ע"י אותות ג'י פי אס (ממש כמו תחבושת אישית צבאית רק שזאת מגנטית ומחוברת בין הגחון לגלגל), הגענו למקום המפגש, בניין אמדוקס ברעננה, שם התיישבנו על הספסל בקומה השנייה של המבנה כשהמכשירים מנותקים מהסוללות, הסברתי לו כי עלינו להחליף מכשירים ומבלי להרחיב בנושא הדבר בוצע תוך הבנה כי אינו מתקשר אליי מהמכשיר וגם לא מתקרב אליי איתו, אינו מדבר עליי ואם ופונים אליו אנחנו גם לא מכירים ומבחינתי הוא יכול גם להגיד כי מצא את המכשיר, החלפנו כרטיסי סים ויצאנו לדרך, הבנתי כי אם ברצוני לנצח את המשחק אותו אני מכיר מן הצד השני עליי גם לשחק את המשחק בצורה הטובה ביותר וכבר באותו הלילה התחלתי להעביר מכתבים במסירה אישית לאנשים הקרובים אליי עם הוראה ברורה להשמיד אותו בסוף הקריאה, מן רשימת קניות שכזאת , הדרכה בכל הנוגע אליי אם תבחרו לראות זאת כך..
אחד הדברים הראשונים אשר ביקשתי היה קשר טלפוני רציף, ביקשתי מחבר אחר לקנות/לארגן מכשיר הקלטה זעיר והשארתי לו גם כסף לכך, לשאר החברים והמשפחה הסברתי בפגישה אישית ומרוכזת באתר בו עבדתי אשר שימש לי באותם ימים למקום בטוח לניהול פגישות כי נקלעתי למצב לא ברור בו איני מבין את כוונת אשתי וכי אני מבין כי קיים מצב בו יחסינו עלו על שרטון אף על פי ולמרות לידתה של בתנו הבכורה זיו וכי עליהם להיות מוכנים לכל דבר מבלי לשכוח ומתוך הבנה כי נקלעתי להליך גירושים במדינת ישראל ולצערי פה הכול כשר. זהו היה צעד שהרבה אנשים באותו הרגע ראו בו מוגזם, הפצירו בי כי איני נמצא תחת שירות המוסד הישראלי וכי עליי לפעול בדרך ההידברות וללא כל חשד כי ברצונה לפגוע בי בדרך כזאת או אחרת, הרי מדובר באשתך אם בתך, הייתה זאת תקופת המונדיאל אם אינני טועה, והיה משחק מרכזי, האחים שלי וגיסי נפגשו בפאב באזור התעשייה לראות את המשחק יחד עם עוד חברים והחלטתי לנצל את ההזדמנות גם על מנת לעדכן ולהתעדכן וגם על מנת לנשום קצת אוויר ולהרגיש בסביבה בטוחה, הבעלים של אותו פאב, גבר גרוש, אליו פניתי בנושא מספר פעמים בשביל להתייעץ ולהבין את השלב הזה בו אני נמצא אמר לי 'צא עכשיו מהבית' למרות שהבנתי למה הוא מתכוון לא הייתה בכוונתי לנטוש את בתי, למרות שהבנתי עוד לפני שאמר כי הצעד הבא הוא 'תלונת השווא', הייתי מוכן לכך לפחות כך חשבתי עד לרגע בו הגיעה…
תלונת השווא –
היה זה יום שבת התעוררתי לבדי במיטה בחדר השינה אך עדיין בחרתי שלא לפקוח את עיניי, שמעתי אותה מדברת בטלפון, אותו קול מלא חשש מלווה בנשימות כבדות שנובעות מלחץ, כשסיימה נכנסה לחדר השינה כשהיא מכה שוב ושוב במיטה וצועקת 'קום, יש לך אישה וילדה שרוצות לצאת מהבית וללכת לטייל!'
אמרתי לה שאני לא מרגיש טוב וזאת כשלא ידעה מה לעשות החליטה כי עליה לשנות את התכנית הרי היא לא תכננה שפתאום אחלה ולא אוכל לצאת מן הבית, לאחר שניסתה להצית מריבה נושאת צעקות בכל דרך כשהפלאפון מחובר אל אוזנה, בחרה לטרוק את הדלת של הבית בחוזקה ולרוץ אל עבר חדר המדרגות…
כשפתחתי את הדלת עמדה מולי, חצי קומה ממני כשבתי נמצאת מתחת לזרועה כשק תפוחי אדמה במצב בו חיוך על פניה והיא ממשיכה לרוץ מטה תוך כך שהיא מגחכת, מתנשמת בכבדות כאחוזת דיבוק האדרנלין הציף את מחה ומחשבתה, זאת לא הייתה אשתי בחדר המדרגות באותה השבת.
היא הבינה כי אני יודע הכול, אני מוכן ואין כבר יותר מה לעשות. (לפחות כך חשבתי)
לאחר מספר דקות לקול צעקות ובכי יצאתי אל החלון הסלון המשקיף אל חזית הבית המשותף ושם חשכו עניי מלבד אמבולנס ויחידת הימ"מ המשטרתית כל יחידת המשטרה החליטה להגיע, לא עיכלתי באותם הרגעים במה מדובר עד לרגע בו השוטרים בצעו בי מעצר הגובל בפשע כנגד האנושות, ללא כל הוכחה או חשד סביר כי קרה משהו, ללא כל ראיה או סימן לאלימות וללא כל התייחסות לטענות אשר סותרות אחת את השנייה נלקחתי אל תחנת המשטרה לנגד עניי בתי בת החודשיים שבאלו הרגעים מתייפחת בידי אמה לאחר שראתה את אביה מוטל לנגד ענייה על הרצפה בה שיחקה במזרן הפעילות שלה.
בכניסה אל תחנת המשטרה אשר נמצאת במרחק של שבע דקות מן הבית בו התגוררנו המתינה בכניסה אחותה של אשתי אשר מתגוררת במרחק של כארבעים דקות מהמקום בו בחרה לעמוד דבר אשר הוכיח לי כי לא טעיתי, הכול תוכנן מראש ורק לי לא סיפרו.
בתחנת המשטרה השוטרים לא בוחלים באף אמצעי על מנת להסביר לי כי אני אשם טרם הוכח כנגדי משהו, באם אבחר להודות הם יעמדו לצדי, אין לי אפשרות אחרת מלבד להודות כי בצעתי עבירה.
לאחר שמונה שעות בתחנת המשטרה הסכימו גם להקשיב למה שיש לי להגיד, הוכחתי מעבר לכל חשד סביר כי אני חף מפשע, כי מעורב גם חוקר פרטי שמטרתו הייתה אחת יחד עם האישה לחפש מקורות הכנסה ולאחר חשיפתו בטרם עת להקנות לה יתרון משפטי בהליך אליו בחרה להיכנס על ידי הפללתי בכל הנוגע לתלונה שהוגשה. כשביקשתי להגיש תלונה נגדית כנגד האישה והחוקר הפרטי כנגדה על תלונת שווא וכנגדו על הטרדה וחדירה לפרטיות, שימוש לא חוקי בתעודת הזהות האישית שלי שעד לימים אלו נעלמו עקבותיה, התחזות, השגת דבר במרמה (מפתח הבית, מסמכים), שימוש לא חוקי/פלילי במכשירי איתור והאזנה, נאמר לי בצורה ברורה וחד משמעית כי משטרת ישראל לא עובדת אצלי וכי אם אני ואשתי נבחר לשחק עם החוקר הוא ידאג לתת לנו לישון בתא המעצר, שהוא עוד רגע עוצר אותי אם אני לא שותק, הקריא לי תצהיר שמילה ממנו לא נאמרה על ידי, הסביר לי כי אין כל אשמה, המליץ לי לשכור עורך דין, להמשיך עם חיי ולא לשמור טינה שום דבר הוא לא אישי…
הגיש לי ביד צו הרחקה לשבעה ימים מביתי, הסביר לי את כל הכרוך בכך, ביקש משוטר אחר לקחת אותי אל הבית לאסוף דברים תחת הסבר ברור כי לרשותי חמש דקות לאסוף מה שאני יכול וכי עליי להעלם, כי אם נתראה שוב הוא כבר לא ידבר, הוא ידאג לשים אותי מאחורי סורג ובריח.
כשיצאתי מתחנת המשטרה והגעתי אל הבית ראיתי את אשתי ואחותה יושבות על הרצפה עם בתי, מדברות, מחייכות, אשתי בחרה ללוות אותי לאורך ולרוחב הבית דבר אשר ברגע היה עלול לגרום לכך שאהפוך את הקערה על פיה, מרגע החצייה של השוטרים את הדלת היא כבר לא הייתה אשתי, היא הפכה להיות האויב ובתי בת ערובה.
כשיצאתי מהבית נסעתי להיפגש עם גיסי, שאלתי אותו שאלה מאוד פשוטה וכנה, 'אם הייתי מגיע אליך עכשיו מבלי לספר לך מראש את אשר מתרחש סביבי היית מאמין לי?' התשובה שלו לא איחרה לבוא ועל כן אני גם מאוד מעריך אותו.
כל האנשים שחשבו כי דרך התגובה שלי הייתה מוגזמת הבינו כי הדרך שבחרתי לפעול בה 'חסכה' ממני כתב אישום חמור ושהות ללא כל הצדקה או עילה באחד מבתי הכלא לאורך הארץ ורק חיזקה את המחשבה כי ישנם הרבה אנשים אשר נמצאים בבתי הכלא על לא עוול בכפם.
לאחר מספר ימים קיבלתי שיחת טלפון ממשטרת פתח תקווה אשר ביקשו לדעת היכן אני נמצא, שאלתי אם הכול בסדר והשוטר שדיבר איתי הזדהה כאותו השוטר אשר ישב איתי יחד בחדר ההמתנה בו המתנתי לחוקר והסביר לי כי יש לו משהו להעביר לי..
נפגשנו באזור התעשייה של פתח תקווה, ישבתי שם עם אחי לאכול.
כשהניידת הגיעה יצאו אליי השוטרים והגישו לי כתב תביעה עבה כרס, כשהתחלתי לקרוא את אשר כתוב חשכו עיניי! בין לילה נהפכתי לגבר אלים, נרקומן, עבריין ואבא שאינו מכיר בבתו..
דרישותיה כשישה עשר אלף שקלים בחודש וצו הרחקה לצמיתות ממנה ומהילדה.
עד מהרה מצאתי עצמי מחפש עורך דין אשר עליו המליצו לי ואיתו גם לא איחר להגיע החשבון האסטרונומי אשר אותו לא יכולתי לשלם במצב בו בארנק יש לי קצת פחות מאלפיים שקלים וחשבון בנק 'נעול לשני חתימות'.
החלטתי שאני מגיע לדיון לבד, הצדק איתי למרות שאינני מכיר את בית המשפט ומה שבטוח שאני גם לא מבין דבר במשפטים. בכניסה אל בית המשפט נעמדו לפניי גיסי ואחותי ואיתם יחד אותו עורך הדין אשר המליצו לי לשכור, גיסי אמר לי משפט שלאחריו למדתי לראות את הדברים בצורה קצת שונה…
'אתה לא לבד'.
הגענו לדיון אשר לא ארך יותר ממספר דקות, במהלך הדיון הסברתי לשופטת שהמרחק מביתנו אל תחנת המשטרה לא עולה על חמש דקות ושבכניסה אל המשטרה המתינה לנו אחותה..
דבר אשר מצביע על כך שהדבר תוכנן בקפידה.
השופטת בחרה שלא להאריך את צו ההרחקה ושלחה אותנו אל יחידת הסיוע לצד בתי המשפט, הגענו למקום ופגישה נקבעה עם מנהלת יחידת הסיוע יהודית אסף למספר ימים מאוחר יותר, הגענו לפגישה ושם מצאתי עצמי מדבר כשדמעות חונקות את גרוני, מלא געגועים לנסיכה הקטנה שלי התחננתי לחיי..
שאלתי את מי שעד לאותם ימים הייתה אשתי אם היא יכולה להסתכל לי בעיניים, בעיניים של האבא של הילדה שלה ולספר לי שהיא מדברת אמת…
זאת לא איחרה להסתכל ישירות ליהודית אסף בעיניים ולהודות כי הכול עלילת דם, אך עם זאת בחרה שלא להסביר למה היא עשתה את מה שכבר היה ברור מאליו.
הלב שלי כמעט והתפוצץ והאמנתי ש'הכל נגמר'! פניתי אל יהודית אסף דרך עורכי הדין שלי וביקשנו ממנה להעלות בכתב את אשר שמעה על מנת לסיים את המלחמה הזאת בטרם זאת החלה.
זאת בחרה לפעול בצורה אותה לא הכרתי עד לרגעים בהם נחשפתי אל משרד הרווחה ואמרה בצורה הברורה ביותר כי 'בית המשפט מינה אותה לטפל בכל הנוגע להסדרי הראייה שלי עם הקטינה ותו לא וכי היא בוחרת שלא להתערב היכן שלא ביקשו ממנה'.
האישה החליטה לאחר ייעוץ עם עורכת דינה לחזור בה מהודאתה ולהמשיך במתקפה וזאת החליטה שלא לאפשר לי לראות את בתנו מלבד לפעמיים בשבוע בימים שני וחמישי למשך שעה אחת ופעם בשלושה שבועות ביום שבת יחד עם כל המשפחה למשך שעתיים וכל זאת תחת הפיקוח הישיר שלה ובנוכחותה וכל זאת עד לרגע בו יתערבו שירותי הרווחה, דבר שלא היה אמור לקחת יותר משבועיים לטענת יחידת הסיוע.
עברו שבעה חודשים עד לרגע בו משרד הרווחה בכפר יונה החליט לקבוע איתנו פגישה, הגעתי לפגישה ושם פקידת הסעד טענה לפניי את כל טענותיה של האישה וסיפרה לי כי אין בידיה את הכלים לבדוק אם זאת מדברת אמת אך עם זאת היא מבינה את המצב בו אני נמצא וכי היא חושבת שהדרך היחידה 'לנתק את הסימביוזה שנוצרה בין האימא לילדה היא על ידי מרכז קשר' מרכז קשר?!
זאת הסבירה לי שזהו מקום לקיום מפגשים ברווחה יחד עם עובדות סוציאליות שיעזרו לי לפתח את הקשר עם בתי, במקום יש צעצועים ומשחקים שתואמים את גילה ולדעתה זה יהיה הכי נכון כי 'לגרור' את הפעוטה בכבישים במרחק שעה נסיעה כל כיוון זה לא 'בריא'.
לא נותרה לי ברירה אחרת מלבד להסכים! הרי עורכי הדין הסבירו לי שרק ככה הרווחה יבינו כי זאת משקרת..
הגעתי אל מרכז הקשר, שם הוסבר לי כי המפגשים מתקיימים רק פעם בשבוע לשעה אחת וזאת תחת פיקוח! הוציאו לי 'הסכם' בו כתוב כי אסור לי לצלם, להאכיל, להתלחש עם בתי וזאת ללא אישור עובדות מרכז הקשר, 'תחתום בבקשה אם אתה רוצה לראות את הבת שלך'…
הגעתי לגטו של הרווחה!! אני כבר לא אבא של זיו…… אני אסיר!
מתקופת הזמן עליה הוסכם כחודשיים מצאתי עצמי במסגרת מרכז הקשר כתשעה חודשים!
את צעדיה הראשונים של בתי זכיתי לראות באותו מרכז רווחה עלוב תחת פיקוחן של שתי עובדות סוציאליות, רוב תמונותיה של בתי עד לגיל שנה וחצי הן במצב בו היא נמצאת בעגלה או במשרד מרכז הקשר…..
החלטתי כי אני יוצא למלחמה, אני משחרר את הבת שלי לחופשי….
באותם הימים פעלתי בסתר במחאת האבות הגרושים, הקמנו את מאהל האבות בשדרות רוטשילד..
הגעתי ממרכז הקשר הישר אל השדרה ובמקום היו שידורי טלויזיה החלטנו 'להשתלט' על אחד השידורים, הייתה זאת תכנית הינשופים…
בשבוע לאחר מכן כשהגעתי אל מרכז הקשר בחרו אלו לספר לי כי ראו את אשר עשיתי ושגם דיברו עליי בחדשות. 'שלא תחשוב שכל האבות הם כמוך' לפתע נהפכתי 'לאב השנה' ומהר מהר החליטו להוציא אותי ממסגרת מרכז הקשר בטרם אני פוצע פה בתקשורת על אשר מתחולל מאחורי הקירות האלו בניהם נאלצים הורים לילדים לחוות השפלה בתנאים של תא כליאה..
בית המשפט גם לא אהב את השתייכותי אל מחאת האבות ואף בדיון במהלך חודש נובמבר 2011 פנתה אליי השופטת אסתר שטיין בראשון לציון ובחרה להסביר לי את דעותיה בכל הנוגע למחאת האבות ואל 'גברים' בכלל…
בבוקר למחרת סיפרתי על כך בתכנית הבוקר של אברי גלעד, וגם אז הדברים החלו לנוע לכיוון חיובי..
המערכת הבינה כי אינני מתכוון לוותר על בתי או לפחד.
הרווחה בכפר יונה בחרו לבקש להסיר סמכויות מהתיק (לחמוק מהתיק) ופקידת הסעד שלחה מכתב 'אישי' לשופטת אשר בו ציינה את שידור הטלוויזיה, כתבות באינטרנט וכו'..
לאחר מכן בחרו משרד הרווחה בכפר יונה שלא לפעול בתיק, ככה לפחות הסבירו לי..
דבר שלימים התברר כשקר וזאת לאחר שהאישה הגישה בקשה אל בית המשפט בה ביקשה להפסיק את המפגשים שלי עם בתי לאלתר תחת כך שהיא טענה כי אני מתעלל בבתנו, בקשה הזויה אליה צורפה תלונה במשטרה, תלונה אשר בגינה לא נחקרתי יותר מחודש וחצי אשר לאחריו נסגרה!
רק אז התברר כי פקידת הסעד מספקת לאישה ייעוץ פרטני, רק לאישה ואף הדיחה אותה להגיש תלונת שווא במשטרה, לאחר שהתלונה נסגרה הודיעה על כך האישה לבית המשפט ואף הגדילה לעשות בכך שכתבה שפקידת הסעד הגישה תלונה אחריה על 'איומים' וזאת מבלי שדיברתי, פגשתי את פקידת הסעד בחצי שנה האחרונה.. ממה הם חוששים?! שסוד האטום של הרווחה ייחשף???
בעבר פניתי אל שר הרווחה וזה הסכים כי מדובר פה בהתעמרות מצד פקידת הסעד אך עם זאת העביר את הטיפול בחזרה אל זרועות מערכת הרווחה אשר פועלת כמכונה משומנת.
ברשותי שיחה מוקלטת בה השר משה כחלון מסביר לי כי דיבר עם סימונה שטיינמץ וחנב סלוצקי ואלו מפחדות ממני, מפחדות כי אהפוך את המאבק הזה לארגון! המאבק הוא מאבק צודק והוא למען זכויות אדם בסיסיות!
האישה החליטה להחריף את מלחמתה בי ומונעת כל קשר בין בתי אליי וזאת בחסות ובעזרת פקידת הסעד אשר מגבה אותה ומונעת ממני כל אפשרות להפעיל ולאכוף את ההוראה החוקית של בית המשפט בכל הנוגע להסדרי הראייה, את זיו לא חיבקתי כבר יותר מחודשיים, וכולי מלא געגועים אליה……
כל התסקירים שלי מצביעים באופן חד משמעי על קשר יציב וטוב עם בתי ואשמח להציג אותם בכל זמן נתון,
זאת היא קריאתי לעזרה…!
אני ילד גדול ומסוגל להתמודד עם הכל, בתי בת שנתיים וחודשיים והיא נאלצת לשלם מחיר כבד..
אין באפשרותי להסביר לבתי איפה אבא, לספר לה על הגעגועים, אני לא יכול להסביר לה שאבא לא מוותר, נלחם על כל רגע לצדה ולעולם יהיה כאן עבורה..
אם תראו את זיו, תמסרו לה שאני מתגעגע..
בברכה אמיר שיפרמן
א' זה אבא.