אם היה משהו טוב בחגים האלה, זה שלקחתי לי הפסקה מהתעסקות האובססבית שלי בגוונים של טיח, אינטרפוצים ובעיקר מההמתנה מלאת ההתרגשות לריצוף הטרצו של הבית שכבר שט לו באוניה מאיטליה, ועשיתי בעעצמי קפיצה. לסיציליה. כי לא יתכן שהריצוף יעשה חיים, ואני לא.
לא שיש לי מושג איפה ממוקם המפעל ממנו אלוני מיבאים לי את הריצוף הביתה, גם אין לי מושג איפה מתגורר כאן דור שלישי של ויטו קורליאונה (ואולי טוב שכך), אז בינתיים אני בעיקר נפעמת מכמות פסלים, הנוף, הצבעים והקסם של האיזור הזה.
רציתי לסחוב את האגרטל הזה הביתה בסוף העדפתי שהידיים שלי יהיו עמוסות ב-10 חבילות של פסטה מצוננת
טראומינה היא אחת הערים המתוירות בסיציליה והכל פה מתומחר בהתאם: מארוחת צהרים פשוטה ב-50 יורו ועד בובת אביר מאובזרת ב-300 יורו. ואם אתם בעניין של בזבוזים יש גם נעליים ב-1200יורו. בכיף שלכם.
אבל אני, שכבר מרגישה את השיפוץ הולך להתקרב לסיומו (ועליי המציאו את המונח "חיה בסרט") לא מפסיקה לחפש בכל מקום מרצפות מצויירות.
ככה נראתה דנה אוברזון, המעצבת שלי, באולם התצוגה באלוני. ואני נראיתי בדיוק ככה בסיציליה
אין לכם מושג איזה אושר תקף אותי כשגיליתי שגם בדיקה ששכרתי, המרצפות הן לא גרניט פורצלן אלא טרצו איטלקי. מי היה מאמין.
אני יודעת, חייבת להחליף לק בדחיפות
הריצוף שלי מגיע באוניה, אז אפילו שיצאתי מאיטליה אחריו, אני על אדמת הקודש לפניו. והנה, רצף החגים הסתיים וכל מי שצריך להגיע אלי הביתה לתקן/להתקין/להחליף /לשפצר כבר לא יכול לתרץ ש?אנחנו לא עובדים בערב חג/אנחנו סגורים בחול המועד/נדבר אחרי החגים? ואולי סוף סוף הדברים יתחילו לזוז ובעזרת השם עד החג הבא הבית שלי כבר לא יראה ככה:
עוד מעט יהיה בסדר, רק קצת סבלנות
אז חזרה מצוינת לשיגרה לכולנו, ואם מישהו מכם מגיע במקרה לנמל, תעשו טובה – תבדקו אם המשלוח שלי כבר הגיע, טוב?