עובדה ידועה היא שמצב החינוך בארץ לא מזהיר. ואני כאימא וכמורה להוראה מתקנת ואסטרטגיות למידה נתקלתי ועדייו נתקלת באי אילו אתגרים שלפעמים מרגיזים ומקוממים ,יחד עם זה אני לא אוהבת את ההתנפלות המוגזמת על מערכת החינוך ,על המורים ,שיעורי הבית ולאחרונה על המיצ"ב.מהו בעצם המיצ"ב?המיצב הוא סדרה של מטלות הבודק את כישורי הלמידה והחשיבה של התלמידים בהבנת הנקרא ,יכולת חשיבה גבוהה כמו להשוות ולהסיק מסקנות.להביע דעה בכתב או לזהות דעות שונות ועוד..בחשבון בודקים שליטה בסיסית בחוקי החשבון וחשיבה מתמטית ובאנגלית יכולת הבנה של השפה הבנת נקרא ונשמע וכתיבה.במדעים שליטה במושגים חשובים שבעצם מסבירים לילדים שלנו איך העולם עובד.ועוד..במצב של גודל הכיתות הקשיים שהמורים נתקלים ביום יום :המצב הרגשי וההתנהגותי של הילדים ,הסיכוי להעביר את כל החומרים האלו נמוך מאוד. אני חושבת שבית הספר צריך להראות אחרת לגמרי והילדים צריכים ללמוד מתוך הנאה וסקרנות ועשייה פעילה של פרויקטים ואתגרים של פתרון בעיות וקישור הלמידה לחיים האמיתיים.יש מספר בתי ספר שמצליחים לעשות זאת אבל הם מיעוט מבורך.יש מצוי ויש רצוי במצוי המיצ"ב הוא הרע במיעוטו וחושב לדעת איך להשתמש בכלי זה כמקפצה לשיפור אסטרטגיות החשיבה והלמידה של ילדינו והכנת לחטיבת הביניים.אומרים שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות .וזה בדיוק מה שקורה.המורים רוצים להכין את הילדים לחטיבת הביניים וביום יום קשה לבדוק מה מצבם של הילדים .מי שחושב אחרת מוזמן להיכנס לבית הספר של הילדים שלו ולבלות שם שעה .חברים זה לא תענוג גדול וזה בלשון המעטה!וכך משהו חיובי הופך למשהו שמלחיץ את המורים כי הם נמדדים בזכוכית מגדלת בתנאים בלתי אפשריים כל זה מוביל למקום אחד: תסכול שמוביל להתנהגות שגוייה של הילדים המורים וההורים.אני חושבת שמדובר בילדים שלנו ואנחנו צריכים לראות במיצ"ב הזדמנות לבדוק מה באמת הילדים שלנו יודעים ואם יש קושי או בעיה זה הזמן לטפל בזה.זמן החטיבה הוא קריטי לפתח את הכיוון האקדמי של ילדינו ובעצם בחטיבה נקבע לאיזה מגמה ילך בתיכון ועל פי הבגרות מה יהיה עתידו האקדמי.אז במקום לשפוך את התינוק עם המים בואו נשתמש במיצ"ב כמראה שבה נראה את המצוי ונעשה שינוי כדי להגיע לרצוי.