לאחרונה אני שמה לב ליותר ויותר מסעדות, אירועים, פעילויות ואפילו בתי מגורים (בצפון אמריקה) שאוסרים את הכניסה לילדים. ישנן בארצות הברית אפילו תנועות שהאג'נדה המרכזית שלהן היא הדרת ילדים ממרחבים ציבוריים מסויימים, כמו "no kids allowed movement". התנועה הזו הפכה את הנושא של הדרת ילדים לטרנד אופנתי ולגיטימי כתו איכות בחברה האמריקאית.
[video:https://www.youtube.com/watch?v=uOFLZIGJ9Yk]
החברה שלנו היום הולכת לכיוון של "אירועים ללא ילדים". בואו נחנך את הילדים שלנו מגיל צעיר שמשפחה היא ערך עליון, על כבוד והקרבה כלפי משפחה ואנשים בכלל, אבל, נדיר אותם מהאירועים המשפחתיים שאמורים לגבש אותם אל תוך המגעל המשפחתי והחברה. כילדה, אני זוכרת שהלכנו עם הוריי לכל האירועים המשפחתיים, כך הכרתי את בני משפחתי וגדלתי לצידם, זה הפורום שבילדותי גרם לי להתחבר אליהם לטובת השנים המאוחרות. אם לא היינו הולכים לאירועים הללו, סביר להניח שחלקים גדולים ממשפחתי היו זרים לי.
החברה שאנו חיים בה היום פחות סובלנית כלפי ילדים. יש משהו עצוב בחברה האמריקאית, ואני מקווה שאת הטרנד הזה לא נאמץ גם אנחנו, בנסיון להדיר ילדים מהמרחב הציבורי, אפשר להגדיר את זה כאפלייה. יש עצבות בחברה מבוגרת, בלי הטוהר, הצחוק והמראה של ילדים מסביב. עצוב לי שמבוגרים שוכחים: כילד אתה מבין מה קורה סביבך, אם אתה רצוי או לא רצוי וכמו כל בן- אדם מבוגר אתה נפגע ולא קל לסלוח. אבל ילדים הם צעירים, מה הם מבינים? אני כילדה הבנתי.
לא, לא הולכת לבוא כאן פיסקה של ביקורת על החברה, המחנכים, אוכפי החוק, מעצבי התרבות והילדים של היום, לכל אחד מאתנו יש פרספקטיבה אחרת בנושא ואפשר לדון על זה בתגובות. כבר כתבתי, אני לא אמא, עדיין אין לי ילדים, אבל מקווה שכשיהיו לי אני לא ארגיש שאני כופה את המשפחה שלי על העולם, זו בטח הרגשה מאוד לא נעימה לכל הצדדים.