'ו?י??ר?א א?ה?ר?ן ו?כ?ל-ב??נ?י י?ש??ר?א?ל, א?ת-מ?ש??ה, ו?ה?נ??ה ק?ר?ן, עו?ר פ??נ?יו; ו?י??יר?או?, מ?ג??ש??ת א?ל?יו' (שמות פרק לד פסוק ל).
לפני כמעט 500 שנה פיסל מיכאלאנג'לו פסל בשם "משה". הוא פיסל את פניו של משה עם 2 קרניים היות וכנראה המתרגם של התנ"ך תרגם את המילה ק?ר?ן מלשון קרניים ולא ל"קרנו פניו" מלשון אור. 'הטעות' המופלאה שעשויה משיש וגובהה 2.53 מטרים, שוכנת בקפלה בבזיליקת סן פייטרו אין וינקולי על גבעת האסקלין שברומא.
כידוע, כאשר ירד משה בראשונה מהר סיני, ההמון היה עסוק בהאלהת פסל מוזהב ולא השגיח בו. הופעתו של משה הובילה למרחץ דמים. בירידה השנייה של משה אל עמו לאחר ביקורו השני בהר, עטה משה על עצמו מסכה כדי להסוות עצמו; 'ו?י??ת??ן ע?ל-פ??נ?יו, מ?ס?ו?ה' (שמות פרק לד פסוק לג) מפני גילוי ההמון ורק אז התקבלו חוקיו על ידי העם.
במקורה הלטיני, המלה 'פרסונה' פירושה מסכה, מסוה. המושג הושאל מהתיאטרון היווני, שם השחקן היה לובש מסכה ומפגין את תכונות הנפש של הדמות שהיא מייצגת. בפסיכולוגיה המודרנית 'הפרסונה' היא התדמית שעוטה על עצמו האדם בחברה, ויש בו מרכיב של הסתרה, של חלקיות, של העלמה ואף של זיוף.
יחסי הציבור הפכו להיות קולמוס הכתיבה של קופירייטרים, כתבים, עיתונאים, עורכים, אישיים, מרואיינים ומראיינים וכל החפץ בחשיפה בכל מדיום אפשרי. תעשייה זו הינה תעשייה מסועפת ומורכבת, מתישה ומייגעת (לעיתים אף מתגמלת יפה) השולחת את זרועותיה בכל מקום עד כדי טשטוש מתוחכם בין תוכן שיווקי לבין תוכן עיתונאי.
הספרה הציבורית, הפוליטית והחברתית מחייבת שימוש בתדמיות, בחיקויים, בעיצוב תודעה באמצעות אמת וכזב המשמשים בערבוביה. האדם הנחשף לאימאג'ים הוא פרשן, גם אם הוא לא תמיד מודע לכך.
* ממקור ראשון