ועדת שיפמן מודה שהגברים משלמים יותר מידי מזונות – אולי תהיה רפורמה?
אחרי ועדת שניט (משמורת) זימנה רות הלפרין רדרי למרכז רקמן את כל הצמרת המשפטית לכנס ששמו "הקימותי ועדה". כוונתה הייתה לומר, "נו אז הקמתם וועדה, אז מה? עכשיו נראה לכם, איך לא יוצא שום דבר מהוועדה. אותו חשש עולה מוועדת שיפמן (מזונות) שאליה הכניסו הפמיניסטיות יותר מידי עיזים".
בתאריך 21/11/2012 פרסם משרד המשפטים את דו"ח ועדת שיפמן לרפורמה בדיני המזונות בישראל. בקול ענות חלושה, ולאחר סידורי אבטחה וחשאיות מקסימאליים, שיחררה סוף- סוף ועדת שיפמן את הסוד הגדול, הנוסחה האוסטרלית שלפיה יקבע מה גובה המזונות שהורה אחד ישלם להורה האחר. הוועדה דנה במשך 7 שנים בנוסחה פשוטה שקיימת ברוב העולם דובר אנגלית ללא סיבה נראית לעין לעיכובים. דו"ח הוועדה יצא לאור בעקבות בג"ץ שהגישו ארגוני הגברים נגד משרד המשפטים. הוועדה מציעה לשנות את המינוח מזונות ולהחליפו במינוח "תמיכה כלכלית לקטינים". לא ברור מה הצורך להחליף מינוחים ששגורים בפי העם.
הוועדה ממליצה לבטל את כל הפליות המגדריות, והדתיות, ולהשתמש בנוסחה אחידה שלוקחת בחשבון רק את ההכנסה, זמני השהות וכמה פרמטרים נוספים. החדשות הטובות הן שהפלייה הקשה נגד גברים תקטן. החדשות הרעות הן שהכניסו לוועדה כמה "עיזים" מיותרות על מנת לייצר מחלוקת ציבורית שתעכב את חיקוק ההמלצות בעוד כמה שנים.
קשה שלא להבחין שמשנת 2007 ועד 2012 ועדה זו לא עשתה כמעט שום דבר. ניתן לראות בדו"ח בבירור שהוועדה, על אף הרכבה הפמיניסטי מקיר לקיר, הצליחה להודות בכך שקיימת הפליה קשה נגד גברים, אולם הוועדה לא ידעה עד כמה. סקירת סכומי המזונות המופיעים בדו"ח הם משנת 2006. מאז בתי המשפט למשפחה הכפילו אותם פי שתיים.
הדו"ח קשה לקריאה וקשה להבנה. למרות שהוא מכיל 100 עמודים, הנוסחה עצמה איננה ברורה ואינה מאפשרת להורים לדעת באופן עצמאי כיצד להשתמש בה, כי מרכיביה פוזרו בעמודים שונים בדו"ח. באופן כללי מדובר בתשלום של אחוזים מהכנסה, תוך שהוועדה מכירה בכך שלאבא יש זכות לקיום עצמי, ואי אפשר להפוך אותו עבד מזונות לכל חייו.
על פניו נראה שעל פי הנוסחה אבות רבים יגלו שהן משלמים פי 2 ממה שהיה עליהם לשלם. אילו ועדת שיפמן הייתה מפרסמת את הדו"ח במועד שנקבע, ב 2007 הרבה מריבות סרק היו נמנעות, כי מתברר שבתי המשפט ועורכי הדין הוליכו את הנשים שולל שמגיע להם מזונות אסטרונומיים, וכאשר גברים לא יכלו לשלם, נשים נקמו באבות דרך מניעת קשר עם הילדים.
הוועדה ממליצה לבטל את תחולת הדין הדתי, ולהחיל דין אזרחי אחיד, התואם את המקובל בשאר העולם. עד כה, הדין הדתי היפלה בגלוי נגד גברים, היות ועל פי הדין הדתי, רק הגבר חייב במזונות, ואף אישה אינה חייבת במזונות. למעשה, ועדת שיפמן חשפה את הצביעות הפמיניסטית הגדולה. אותן נשים שבמשך שנים טענו שהן המופלות, ושהדין הדתי פועל לרעתן, וכעת מתגלה כי במשך כל השנים בגלל הדין הדתי, אותן נשים גבו מיליארדי שקלים מבעליהם לשעבר במסווה של "מזונות לילדים".
וועדת שיפמן אפילו מסבירה שכיום המזונות לילדים כוללים גם מרכיב פיצויים לאישה: "שיעור המזונות שפוסקים בתי המשפט לענייני משפחה גבוה מהעלויות הריאליות של גידול ילדים – וכי הם מסווים, למעשה, רכיב מסוים של "מזונות אישה". על פי תפיסה זו, מאחר והדין האישי העברי אינו מאפשר לפסוק מזונות לאישה לאחר סיום קשר הנישואין, ובתי המשפט לענייני משפחה סבורים שמן הראוי להעניק מזונות כאלה, הם "מנפחים" בצורה מלאכותית את מזונות הילד כך שיכילו, למעשה, גם תמיכה באם". ועדת שיפמן שכחה לגמרי שכיום בתי המשפט למשפחה דורשים גם "תשלומי מדור", שגם הם בעצם תמיכה באישה ולא בילדים.
את ההפלייה נגד הגברים מתארת הועדה כך: "אכן, חובת אב בלבד במזונות ילדו לפי המשפט העברי – צרכי הקיום ה?הכרחיים? של הילד – נתפסת על ידי מערכת המשפט האזרחי כמנוגדת לעקרון השוויון….הנה כי כן, החובה שמטיל הדין האישי של העדות הדתיות השונות על ההורים מפלה לרעה את האב בהשוואה לחובה המוטלת על האם".
הוועדה גם בחנה מדוע הצטבר חוב מזונות עצום בהוצאה לפועל, ומצאה שהחוב הוא תולדה של פסקי דין שאי אפשר היה לשלם אותם מלכתחילה, בגלל גובהם: "חלק מן האשם נעוץ דווקא במבנה הנוכחי של דיני המזונות – מבנה היוצר בקרב החייבים תחושה שהחיוב שהוטל עליהם שרירותי ובלתי הוגן. מבלי להכריע לגופן בטענות המועלות בהקשר זה, ניתן להניח, לאור השיח הציבורי המתקיים בעניין, כי לתחושת חוסר הצדק ישנה אחיזה ממשית בדעת הקהל, וכי יש לה השפעה על מידת נכונותם של החייבים לשלם את חובם". "בנוסף, תחושת השרירותיות שנוצרת אצל חייבי מזונות כתוצאה מהעדר האחידות בפסיקה, בדומה למוכר ממדינות אחרות, עלולה לפגוע אף היא בנכונות החייבים לשלם את דמי המזונות, הואיל והם סבורים שמדובר ב"קפריזה" שיפוטית ולא בסכום המשקף את צרכיהם הממשיים של הילדים".
עוד נכתב בדו"ח: "טענה נוספת הינה כי אימוץ מבחן "כושר ההשתכרות" ופסיקת המזונות בהתאם לפוטנציאל ההכנסה פוגעים באבות בצורה לא מידתית ושוללים מהם את זכותם לקיום בכבוד – הואיל וכתוצאה מכך הם נדרשים לשלם סכום מזונות גבוה גם כשהכנסתם הממשית דלה. אמנם, באופן פורמאלי בתי המשפט לענייני משפחה מכירים בצורך להבטיח "מינימום למחייתו" של האב, אך יש הטוענים שמדובר במס שפתיים וכי השימוש במבחני פוטנציאל הכנסה מוביל באופן בלתי נמנע לפגיעה קשה באבות. לפי תפיסה זו שיעורי הגבייה הנמוכים אינם נובעים רק מחוסר רצון של האבות לתמוך בילדיהם, אלא, בחלק מן המקרים, מקושי אובייקטיבי לשלם סכום מזונות גבוה אשר אינו עולה בקנה אחד עם יכולתם הכלכלית הממשית".
הוועדה גם עמדה על כך שהמזונות הגבוהים נפסקים מתוך ידיעה שהמל"ל ישלם, "אכן, במקרים מסוימים בתי המשפט מודעים לחוסר יכולתו הכלכלית של האב לעמוד בדמי המזונות, ובכל זאת הם פוסקים לילדים שיעור מזונות מסוים, תוך שהם מדגישים שמטרתם היא לאפשר לילדים לתבוע מזונות מהמוסד לביטוח לאומי". לדעת ארגוני האבות, לפחות בשלב הראשון יש לאפשר לעורכי הדין של הביטוח הלאומי לנכוח בדיוני המזונות, ולהתגונן מפני טענות מופרכות, כי אחר כך פסק הדין מוצג למל"ל לתשלום, כעובדה מוגמרת.
עוד עמדה הוועדה על ההשפעה השלילית של המזונות הגבוהים על הקשר בין ההורים לבין ילדיהם. בגלל המזונות הגבוהים נוצר "תמריץ פסול המדרבן את האישה להגיש תביעת משמורת בלעדית, גם כשזו אינה בהכרח תואמת את טובת הילד ולעתים אף אינה יכולה לטפל בו, מתוך הבנה שכך תזכה במזונות מוגדלים ותשפר את מצבה הכלכלי. כתוצאה מכך, ולאור נטיית בתי המשפט להעניק לאם עדיפות בתביעות משמורת, נפגעים האב והילדים גם יחד. שכן, לא זו בלבד שהקשר הישיר ביניהם כמעט וייעלם, אלא שהילדים עלולים למצוא עצמם תחת משמורת של אם הרואה בהם כלי לשיפור מצבה הכלכלי, הגם שאינה מסוגלת לגדלם בצורה המיטבית לבדה. שנית, במקרים רבים אב שאינו משלם את דמי המזונות, בשל גובהם המוגזם וחוסר יכולתו לעמוד בהם, נאלץ להסתתר מפני רשויות ההוצאה לפועל, דבר שגורם ממילא לניתוק ממושך של הקשר שלו עם ילדיו. זאת ועוד, דמי מזונות ילדים גבוהים יוצרים תחושה לפיה הגירושין "משתלמים" מבחינה כלכלית, ובכך לעתים מחזקים את החלטת האם לצעוד במסלול זה. לעומת זאת, העמדת דמי המזונות על העלויות הריאליות של גידול הילדים, תוך ביטול רכיבים "זרים" שאין להם עיגון בחוק, עשויה להפוך את הגירושין להרפתקה כלכלית מורכבת יותר ובכך לסייע בשימור התא המשפחתי".
ועדת שיפמן גם כותבת כי "מחקרים הראו כי יש "השפעה שלילית ביותר על טובת הילדים" מ"העובדה ש[הילדים] נתונים למיקוח בין בני הזוג הופכת את מזונות הילדים לכלי במאבק הגירושין. שאלה כלכלית זו יוצרת מתיחות בין ההורים בקשר לילדים ופוגעת באינטרסים של הילדים. מן הראוי, אפוא, ליצור מנגנון שיבטיח, במידת האפשר, כי תשלומי מזונות הילדים יעמדו בפני עצמם ללא קשר להליך הגירושין, ולפחות, לא ישמשו ככלי ניגוח במסגרת המאבק המשפטי של הגירושין".
קריאה ראשונית בדו"ח שיפמן בין הפעילים בארגוני האבות מגלה שהאבות מסכימים כי צודקת הוועדה בכך שהדין הדתי מפלה במובהק כנגד הגברים. צודקת הוועדה שהדגישה כי עול המזונות מונע מהאבות ממימוש הסדרי ביקורים, הן בגלל שמצפים מהם לעבוד במשרה שנייה, והן בגלל שמופעלים נגדם צווי מאסר המונעים מהם מלהתקרב לילדיהם. אולם הוועדה התנסחה בדיפלומטית ובעדינות ולא שיקפה את הקטסטרופה האמיתית המתרחשת כאשר בתי המשפט פוסקים מזונות בשיעורים דמיוניים שאין לתאר. אבות רבים נאסרו מאסרי שווא. אבות רבים איבדו את ילדיהם לצמיתות, רבים איבדו קורת גג, וכ 200 גברים בהליכי גירושין מתאבדים בשנה.
חידושים
החידושים הברוכים הם שמעתה ואילך אבות ואימהות יהיו אחראים באופן שווה, ללא הפלייה מגדרית. הכנסות האישה יילקחו בחשבון בחישוב המזונות, ונתחיל גם לראות נשים אשר מתחילות לשלם לבעליהם מזונות. חידוש הנוסף הוא לקיחה בחשבון של הבאת ילדים נוספים לעולם. זה יבטל את הפליית ילדי האישה השנייה, כאשר ילדי הגרושה הראשונה חוגגים, וילדי האישה השנייה חיים חרפת רעב. כמובן, החידוש העיקרי הנוסף הוא הפחתת המזונות בעבור ימי שהייה, עד כדי איפוס מזונות במשמורת שווה 50%-50%.
מוקשים
המוקש הראשון קשור לנוסחה עצמה. ראשית, לא ניתן כל הסבר מדוע האחוזים נגזרים מהברוטו. בישראל, הפער בין הברוטו לנטו הוא די משמעותי, ולא נתנה הוועדה כל הסבר מדוע החליטו לחשב מזונות מהברוטו. דווקא לגברים עם הכנסות נמוכות הרימו את האחוזים, ומכאן החשש שעוד פעם גברים יצטרכו למסור את כל משכורתם לאישה.
בנוסף, הנוסחה מפלה בין גבאים עשירים ועניים. בדרגות השכר הנמוך אחוז המזונות הוא 50% לילד אחד ולעשירים הוא 5%. אין לכך אח ורע באף מדינה מבין המדינות מהן הוועדה שואבת את הרעיונות. לא ניתן כל הסבר מה ההצדקה לחשב 50% מהשכר כתמיכה כלכלית, ואי אפשר להבין איך זה משתלב עם הקביעה שלגבר מגיע מלגת קיום, סכום מינימאלי שאי אפשר לגעת בו, כדי שיוכל להתקיים בכבוד. למעשה, לאחר שהוועדה כתבה כי חשוב מאוד להתחשב בזכות ההורה לקיום בכבוד, ושיש לשריין סכום קבוע ל"מלגת הקיום" של הגבר, היא נעלמה לחלוטין מנוסח החוק. אכן, שיפמן מסביר שברגע האחרון עברה הוועדה מקצה שיפורים לטובת נשים, ולחץ פמיניסטי להטות את הנוסחאות לרעת גברים.
המוקש השני הוא הטלת חובת המזונות עד גיל 21. ברוב מדינות העולם המזונות נפסקים בגיל 18. אם מדינת ישראל בוחרת לגייס את צעיריה לשנתיים או שלוש שנים, אז האחריות היא על המדינה. כמו כן, מדוע שבגיל הצבא, כאשר אותם ילדים בין כה וכה ישנים מחוץ לבית, ואוכלים בחדרי אוכל צבאיים ייחשבו כאילו הם מתגוררים אצל האישה ואוכלים בביתה. אם להיות קטנוניים, אז אין כל סיבה בעולם שלא להעביר את מענק השירות הצבאי לאבא, אם עליו להמשיך לשלם מזונות וירטואליים עד גיל 21.
המוקש השלישי הוא העדר התייחסות לעלות מימוש הסדרי הראייה. בגירושין, נשים רבות בורחות לערים רחוקות, וגורמים לאבא עלויות נסיעה מעיקים ביותר.
מוקש רביעי הוא הוספת מרכיב וירטואלי נוסף" דמי טיפול" שאינם קיימים בחו"ל. הוועדה טוענת שנשים שיישארו בבית ויטפלו בילדים יזכו לתוספת מזונות עבור זמן הטיפול. זוהי סטייה מעקרונות הוועדה, שנועדו למזער התדיינויות, שהרי מייד נפתח פתח להתדיינויות האם זה מוצדק שהאישה תישאר בבית על דעת עצמה ותיגבה דמי טיפול מהגבר. הרי הגבר יכול בקלות לדרוש שהילדים ימסרו לידיו לאותן שעות טיפול, והוא ידאג לטיפול או בעצמו, או שהסבא והסבתא מצד האבא "יטפלו" בחינם. זה בהחלט יכול לגרום לצמצום הזמן שהילדים יישארו עם האימא, שהרי הטיפול האימהי נהפך מטבע עובר לסוחר, ומהות ה"אמהות" נהפכת סתם שמרטפית בתשלום.
מוקש חמישי הוא הניסיון למנוע הסכמות ביחס למזונות, ולשריין את הנוסחה גם כאשר שני הצדדים חשים שהיא אינה מתאימה להם. ראשית, דרך המלך לפתרון סכסוכי משמורת והסדרי רעייה היא בהסכמה, וכך צריך להיות גם במזונות. שנית, הטענה שבאוסטרליה הנוסחה מחייבת איננה נכונה. החוק האוסטרלי בפירוש מעודד הסכמות ביחס למזונות.
מוקש נוסף הוא השימוש בביטוי "מירב כושר ההשתכרות" לצורך איתור השכר ממנו נגזרים המזונות. ראינו כי כאשר משאירים לבתי המשפט יד חופשית להכריע מהו "כושר השתכרות", להבדיל מהכנסה בפועל, בתי המשפט ממציאים סכומים תלושים מהמציאות ומייחסים אותם לגבר. כנ"ל גם לגבי המלצת הוועדה שלא לקבוע תחנות לבדיקה האם השתנה השכר או חל שינוי נסיבות מהותי. כיום, על פי פרשנות בתי המשפט למשפחה, שום דבר פרט למוות האב איננו מהווה "שינוי נסיבות", אפילו לא העברת משמורת מהאימא לאבא.
נציין, שועדת שיפמן נתבקשה אין ספור פעמים לטפל בבעיית גניבות הזרע ויצירת אבות שבעל כורחם נכפית עליהם אבהות, הוועדה סירבה לטפל בנושא כאוב זה. לא יתכן שמי שמסרבת לבצע הפלה תזכה אוטומטית לחצי מיליון שקלים מגבר שהיא איננה מכירה אותו בכלל, או בקושי.
לסיום הועדת שיפמן הוכיחה כי בישראל בוצע שוד לאור יום ע"י נשים שהוליכו אותן שולל והבטיחו להם הרים וגבעות שמגיע להם סכומי עתק, וכאשר המציאות טפחה על פניהן ונן נאלצו להפעיל את מכשירי העינויים של ההוצאה לפועל, הן נקמו בגברים באמצעות שימוש בילדים ככלי סחיטה. סוף,סוף הורם המסך מעל הצביעות הפמיניסטית, אלו שטענו שנשים מופלות בדיני משפחה. הנה לפנינו וועדה המורכבת אך ורק מפמיניסטיות המודות שדיני המזונות כיום מפרים אמנות בינלאומיות, ומהווים הפליה קשה נגד גברים. נציין שמשרד המשפטים לא טרח להעלות לאינטרנט אפליקציה קלה לשימוש כמו בכל מדינות העולם, כדי שההורים יוכלו לראות מה עליהם לשלם על פי הנוסחה.