בצירוף מקרים אירוני ומקומם, נודע בתחילת השבוע כי עובדים בנמל אשדוד יקבלו תוספת נאה של בין 4,000 ל- 5,000 שקל לשכרם החודשי, כאשר במקביל, האחיות ממשיכות לשבות ולבקש העלאה בשכרן, והממשלה טוענת כי ידיה כבולות, ואין באפשרותה לעשות דבר. בגלל הבחירות, אתם יודעים. בגלל הבחירות.
עוד ב Onlife:
ההיגיון אומר שיש לדאוג קודם לאחיות מצילות החיים
כל האזרחים במדינה נזקקים, מפעם לפעם, לשירותיהן של אחיות. הן מטפלות באנשים החשובים לנו, ועבודתן היא ממש – ללא ציניות – עבודת קודש, במשמרות רצופות ובלתי נגמרות, תחת לחץ עצום והצורך לענות לפניות של חולים וקרובי משפחה מודאגים. מצד שני, עובדי הנמל בקושי באים במגע עם הציבור. אנחנו לא באמת יודעים מה הם עושים, כמה הם עושים ומתי, אבל כולנו יודעים שהשכר שהם מקבלים הוא מהמרשימים במגזר הציבורי, ביחס לדרישות ולתנאי הקבלה.
השכל הישר אומר כי במשוואה הזו, בין האחיות המותשות שמספקות שירותים מצילי חיים לבין עובדי הנמל, הממשלה תהיה חייבת לפתור משברים עם האחיות ולדאוג כי הן תהיינה חלק ממערך מסודר ומתגמל. אבל המציאות והשכל הישר הם לעיתים קווים מקבילים שאינם נפגשים.
זאת לא היד שעל השלטר אלא היד שבקלפי
מדוע המדינה דואגת להיטיב עם עובדי הנמלים יותר מאשר עם האחיות? מדוע ממש לאחרונה קיבלו עובדי הרכבת העלאות שכר והטבת תנאים פנטסטית, בעוד מגזר אחר נאנק תחת עומס עבודה ושכר לא מתגמל?
שכר מרשים ביחס לדרישות ולנאי הקבלה (צילום מתוך ויקימדיה)
הסיבה הראשונה, והידועה יותר, היא היד על השלטר. המדינה חוששת מעובדים שמשביתים תשתיות חשובות תוך גרימת נזקים עצומים, אבל סומכת על האחיות שגם כשהן שובתות, הן לא יתעלמו מהמוניטור המצפצף ובסופו של דבר – יושיטו עזרה.
הסיבה השניה, והסמויה יותר מן העין, היא היד בקלפי. לא מדובר על הקלפי של הבחירות הכלליות, אלה שאנחנו עומדים להצביע בהן בקרוב, אלא על הבחירות בתוך המפלגות (הפריימריז), שם חברי המפלגה (כיום בעיקר מפלגת העבודה ומפלגת הליכוד) בוחרים את המועמדים שייכנסו לכנסת. בעוד כל הציבור בוחר כמה מושבים תקבל כל מפלגה בכנסת, רק חברי המפלגה הם שבוחרים אילו אנשים יאכלסו את המושבים האלו. זהותם של חברי הכנסת נתונה בידיים של חברי המפלגות, לא של כלל הציבור.
חברי הכנסת יודעים היטב עם מי לא להתעסק
כמה אנשים בוחרים את זהותם של חברי הכנסת? המספרים מהממים: בפריימריז שנערכו לאחרונה בליכוד ובעבודה, הצביעו י-ח-ד כ- 110 אלף איש. מדובר בכמות שהיא בערך כ- 2% מכלל בעלי זכות הבחירה בארץ.
אותם 2% בחרו (על פי הסקרים) בין 45-50 חברי כנסת בעבודה ובליכוד (ללא ישראל ביתנו). קשה להאמין, אבל זאת המציאות: 2% בחרו כ- 40% מהאנשים שיקבלו החלטות הרות גורל וממון שמשפיעות על כולנו. חברי ההכנסת הללו "נשארים חייבים", למעשה, לאותם 2%, שאלמלא הצבעתם – הם לא היו בכנסת.
אבל מי הם, חברי המפלגה האלו, שמחזיקים בכח המופלא הזה? מי האנשים שאחראים, למעשה, לבחור את זהות חברי הכנסת שלנו?חלק גדול מהכח הזה מוחזק בידי קבוצות לחץ מאורגנות היטב, ביניהן קבוצות הלחץ של ועדי העובדים הגדולים. אותם ועדים, שהבינו מזמן את כללי המשחק של הפוליטיקה הישראלית, פועלים בצורה מסודרת ומאורגנת, ומשנעים ביום הפריימריז לקלפיות את עשרות אלפי העובדים שלהם, שמקבלים מראש הנחיות לאילו מועמדים להצביע.
כל מועמד חפץ חיים חייב למצוא חן בעיניי אותן קבוצות מאורגנות, כדי שביום הפריימריז, יואילו אלו לבחור בו ולהשאיר אותו בכנסת. וכך, חבר כנסת שרוצה לשמור על מקומו, אסור לו לנקוט במהלכים שיכעיסו את הקבוצות המאורגנות ואת ועדי העובדים, אחרת ימצא עצמו מחוץ לכנסת.
כשיו"ר ועד עובדים חבר במפלגת השלטון
דוגמה מצויינת לכך היא הפריימריז בליכוד – מפלגת השלטון שמרכיבה את רוב הממשלה. אחת הקבוצות החזקות בליכוד היא קבוצת הוועדים, בראשות ועד עובדי התעשיה האווירית. יושב הראש של הועד הזה הוא חיים כץ, חבר כנסת מוביל בליכוד. הייתי רוצה לומר שזה מפתיע, אבל למרבה הצער – זה לא מפתיע בכלל. קבוצה זו יכולה להכריע מי יהיה בכנסת ומי לא, והמועמדים לכנסת מבינים היטב עם מי לא כדאי להם להתעסק.
יו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית וח"כ בליכוד. ישראל כץ (צילום מתוך ויקימדיה)
וכך, בפריימריז של הליכוד באשדוד, קיבל אותו חיים כץ את כמות הקולות השניה בגודלה, הודות להתארגנות של ועדי העובדים בנמל אשדוד. ומי קיבל הכי הרבה קולות?ישראל כץ, שר התחבורה האחראי על נמל אשדוד. אני מניח שבשלב הזה כבר ברור מה על שר התחבורה לעשות אם הוא רוצה לקבל קולות מוועד העובדים באשדוד, בחיפה, בתעשייה אוירית, בוועד עובדי הרכבת, בחברת חשמל וכו'.
ומה עם האחיות? נשארות מאחור, לא מפנימות את כללי המשחק. בדיוק כמונו, אותו גוף אמורפי המכונה "מעמד הביניים", שעוד לא לגמרי הבין איפה נמצא הכוח האמיתי. שלא הבין כיצד ביכולתו לוודא כי בראשות המדינה יעמדו אנשים ראויים, שדואגים לכלל הציבור ולא רק לקבוצות לחץ, שמחזיקות יד אחת על השלטר ויד שניה במקום הכואב ביותר לח"כים.