אלדד יניב הוא ללא ספק חרא של בנאדם, אבל תיאוריית המימון שלו מסבירה בצורה מעניינת את הפוליטיקה בישראל.
לפי אלדד, חוג הסילון של הפוליטיקאים הישראליים כולל שני סוגים: כאלה שחיים על נדבנים אמריקנים וכאלה שחיים על חשבון האירופאים.
בשני המקרים, אגב, מדובר ב"אנשי עסקים יהודים" או ב"יהודי עשיר עם לב חם", ורק כשבודקים קצת יותר לעומק מתברר שרוב בעלי ההון היהודים, הציוניים כביכול הללו, בעצם מתפרנסים בעיקר מתחומים כמו הימורים, זנות ואולי רק קצת נדל"ן, עיתונות ובנקאות.
אלדד יניב מתאר באחד הסרטונים שלו, באופן ציורי מאד, איך אחד מאותם פוליטיקאים אכל, שתה וזיין על חשבון אחד מאנשי העסקים. לא ברור אם מדובר בשמועות או ספקולציות – בוודאי לא עובדות שמגובות במסמכים, כי אחרת כבר היינו רואים אותם. בכל אופן, חלק מהסיפורים די מתיישבים עם מה שאנחנו מכירים כבר.
כל שרי החוץ והתיירות טסו לחו"ל, וכולם כנראה עברו בציריך. אבל קשה להתעלם מכך שחלק מהם, חלק די קטן, עברו בשכיחות מאד גבוהה גם בוינה, ערים שונות במזרח אירופה וברפובליקות של ברה"מ לשעבר וכמובן ברוסיה.
למי שלא מבין נסביר שציריך היא עיר עשירה ויפה שחביבה על זוממי מזימות בינלאומיות, אבל לפני כן היא ה"קונקשן" הכי פופולרי באירופה – דרך שדה התעופה שלה עוברות טיסות בדרך לכל אירופה, ולכן היא גם משמשת נקודת מפגש נוחה לקהילות שונות של אנשי עסקים, ריגול, דיפלומטיה וכו'.
סופסוף – זוהי בירת העסקים של שוויץ, המדינה ה"נייטרלית". זו שדרכה מלבינים מאות אלפי אנשים את הונם. וינה, לעומת זאת, היא עיר שפחות אנשים מגיעים אליה במקרה.