נו, סוף סוף קצת נחת. פרק האודישנים של אתמול היה שיפור לאין ערוך על פני הפרקים הראשונים של העונה. פחות קשקושים, פחות ריגושים, יותר תכלס – זמרים, שירים, מנטורים. והפעם גם היו כמה מתמודדים בהחלט מעניינים – רוני סופרגירל המצוינת, הצמד רני ואיילנד המגניבים (והחתיכים! יס!), אדם להב זמר האופרה וגם ניב מנצור, האח הגדול מבין שני האחים שהתמודדו, שאחיו הצעיר לא עבר, בעל הקול הצרוד והמעניין.
לשמחתי היו גם כמה ביצועים שהביאו משהו חדש לשירים מוכרים, במיוחד תצוין נועה מרגלית החננה המתוקה (ואנחנו לגמרי בעד חננות), שבניגוד למה שציפיתי לא איבדה את קור הרוח וגם ענתה יפה בלי להתבלבל לשאלות של המנטורים.
לפעמים קצת קשה להאמין שאין שום התערבות של ההפקה, במיוחד כמו במקרה של מישה סוחינין הרוקר שדווקא רצה ששרית או שלומי יסתובבו אליו, והפלא ופלא – זה בדיוק מה שקרה. האם באמת יד הגורל היא זו שכיוונה את המאורע, או שמישהו בקונטרול לחש לחשושים באוזניות של המנטורים? כבר שמעתי לא אחת טענות על כך שהמנטורים מקבלים הוראות מההפקה באוזניה, ואם זה כך הרי שזה מאכזב מאוד, שלא לדבר על נוגד את כל הרעיון הבסיסי של הפורמט. גם בפרק הקודם הרמתי גבה לנוכח השאלה המפתיעה של יובל בנאי את בתו של מוטי פליישר – האם יש מישהו מוסיקאי בבית? מאיפה לך לדעת? לעת עתה וכל עוד לא הוכח אחרת, אני בוחרת באופטימיות ומקווה שבנוגע למישה ושרית מדובר במקריות עליזה, שממנה בהחלט יכול לצאת שיתוף פעולה מסקרן.
גם בגזרת המנטורים נרשמה רגיעה בפרק האחרון – או שאביב לקח איזה ואבן, או ששהעורכים החליטו לחתוך קצת מהנדנודים שלו, אבל בכל אופן הפעם הוא היה נעים יותר. כשאביב מציק למנטורים האחרים עד כדי שהם מתעצבנים באמת, זה לא נעים לעין הצופה, גם אם אותה עין במקרה מסכימה עם דעתו של האדון. כך שבניגוד למקרים אחרים בעולם הריאליטי, כשיש יחס הפוך בין מידת הנוחות של המשתתפים לבין מידת ההנאה של הצופים, במקרה של תכנית כמו "דה וויס", ככל שהמנטורים מבסוטים יותר – כך גם הצופה נהנה יותר.
מה שכן, הפרקים עדיין ארוכים מדי ביחס למספר המתמודדים שנבחרים בכל פרק – כמעט כל המנטורים הוסיפו רק מתמודד אחד לנבחרת שלהם (חוץ משלומי שבת שהוסיף שניים), ואמנם בליינד אודישנז הם חלק מהנה במיוחד של התכנית אבל כדאי להגביר עוד קצת את הקצב.
חוץ מזה, שלומי ברכה התעורר קצת לחיים. בוקר טוב שלומינ'קה, רוצים עוד ממך.