בתור התחלה, עצם קיומה של האופציה – מבורך. אני לא בטוח שיהיו גברים שירצו לנצל את ההטבה הזו, אבל בטוח שיהיו כאלה שכן ובשמחה. בלידה הראשונה של אשתי, נשארתי בבית למשך שבועיים. בלידה השנייה נשארתי שעתיים, לפי אשתי, כך שזה באמת תלוי. אני חושב שבהחלט עשיתי את מה שהיה צריך לעשות בזמן שהייתי בבית. (עם זאת, גם כשאני בבית, אני תמיד בעבודה – תמיד זמין בטלפון ובמחשב, כך שצריך לקחת גם את זה בחשבון).
לדעתי, גברים לא חייבים לנצל את ההטבה שהחוק הזה מציע להם, אם יאושר. זה שקיימת האופציה זה נחמד וטוב. זה מצוין לאישה שיש לה בדרך זו עזרה מובטחת לפחות בהתחלה, וזה בטח מצוין לגבר שרוצה להיות עם הילד שלו שזה עתה נולד, ולעבור ביחד את ההתרגשות הזו. אם הוא לא רוצה – הוא הרי לא חייב לקחת את ימי החופש.
כמו בכל דבר, גם פה אפשר למצוא את השלילי. גם היום, אם בת הזוג מאוד רוצה שבן הזוג יישאר בבית בימים שלאחר הלידה – הגבר יכול לקחת ימי חופש, לפיכך לא מדובר פה במהפכה טרנס גלקטית. אישה הרי לא יולדת 15-20 פעם בשנה אלא פעם בכמה בשנים, אולי פעם בשנתיים, במקרים הקרובים יותר, כך שלא מדובר פה בצורך שאי אפשר לעמוד בו גם בלי החוק.
בנוסף לזה, אני חושב שמקומות עבודה מגלים היום התחשבות יותר ויותר גדולה בצרכים האישיים של המועסקים, הגברים והנשים. אני לעולם לא אפסול עובד חדש, למשל, אם יאמר לי בראיון העבודה שאשתו אמורה ללדת בקרוב והוא מתכנן לקחת את חמשת ימי החופש האלו. הרי הסבירות שאני אגייס עובד שיש לו צו מילואים לעוד חודשיים – הרבה יותר גבוהה מאשר הסיכוי שאני אגייס עובד שאשתו צריכה ללדת. זה עניין של סטטיסטיקה.
מהגברים בסביבה הקרובה שלי – החברים והעובדים שלי, אני בהחלט מקבל את התחושה שיש להם היום יותר רצון להשפיע על גידול הילדים, שיש יותר מעורבות. אני לא יודע אם ניתן לאשש את התחושה הזו גם סטטיסטית, אבל אני מרגיש שהאבות היום הם יותר מעורבים ממה שהיה נהוג בעבר. אני, באופן אישי, חושב שאני בסדר, בגבולות ההיגיון שלי. ההיגיון שלי אומר שלקחת את הילדים בבוקר לגן, לבלות איתם אחר צהריים בבית, יום יומיים בשבוע, להיות איתם הרבה בסופי השבוע ובחופשים הרבה יותר – זה לעשות את עבודתי. וכן, יש לציין שברוב המקרים אני נהנה מהזמן שאני מבלה איתם כמו מההצלחות בעבודה. ילדים זה שמחה וצריך לעשות הרבה מהם.
אבל – אני לא מאלה שיגידו לאישה שלהם שהם לוקחים חופשת לידה במקומה – ממש לא. אני יודע שהחודשים הראשונים האלה הם מאוד קשים, לא במובן רע, הם פשוט מתישים ועזרה היא דבר חשוב. בהתחשב בעובדה שלוקח יומיים עד שיוצאים מבית החולים, מה נשאר מחמשת ימי החופש האלו בסופו של דבר?רק כמה ימים ספורים. לכן, לא תמצאו אותי מפגין מול הכנסת אם לא יאשרו את החוק, ולכן אני חושב שיש הרבה חוקים שצריכים להיחקק לפני כן – חוקים שהם הרבה יותר חשובים לכולנו ולמדינה שלנו. זה חוק שהוא "נייס טו האב" – אבל אם נשים אותו מול חוק חינוך חובה, למשל…