האם תסמונת "חוסר התפקוד המיני של נשים", FSD)), היא המצאה של תאגידי התרופות? העיתונאי האוסטרלי ריי מוינהן שחקר את הנושא בעשור האחרון, טוען שזה בדיוק המצב.
בספר חדש בשם "סקס, שקרים, ותרופות", שיצא לאור לפני כחודשיים, חושפים המחברים ריי מוינהן וברברה מינצז את המנגנונים שבאמצעותם, כך הם טוענים, רופאים, פסיכולוגים, ואנשי יחסי ציבור משתפים פעולה עם תעשיית התרופות כדי למתג מצבים שגרתיים כפתולוגיים, ולייצר ביקושים לתרופות, שיתנו מענה להגדרות שהם עצמם ייצרו. לדבריהם, מה שמוגדר כחוסר תפקוד מיני של נשים, הוא בעצם אוסף של תופעות נפוצות למדי, שכוללות חוסר יכולת להגיע לאורגזמה, ירידה בחשק המיני ובעוררות המינית, תחושת כאב בזמן המגע המיני, יחד עם תופעות פסיכולוגיות המונעות מנשים לקיים יחסי מין מלאים ומספקים.
על פי הנתונים של מוינהן ומינצז, חברות התרופות ביצעו סקרים רבים במשך השנים, כדי להנציח את הצורך בתרופות. חברת פייזר, למשל, שכבר הפסיקה לשווק את המקבילה הנשית לויאגרה, יזמה סקר שהראה ש- 63 אחוזים מהנשים חוות בעיות בתפקוד המיני שלהן. ב- 2006 מימנו פרוקטור וגמבל (יצרני מדבקות הטסטוסטרון לנשים) סקר, שמצא שאחת מכל עשר נשים אחרי גיל המעבר סובלת מקושי בעוררות המינית.
גם חברת התרופות בורינגר אינגלהיים,Boehringer Ingelheim) ) יצרנית הפילבנסרין – גלולת יצר מיני לנשים, מימנה סקר, שתוצאותיו היו אמורות להבטיח את ייצור התרופה לשנים רבות קדימה. אגב, הפילבנסרין, או "הגלולה הוורודה", שפעלה על מנגנוני ייצור הדופאמין והנורפינפרין, נפסלה ביוני האחרון על ידי מינהל התרופות והמזון האמריקני, בגלל תופעות הלוואי שלה. לא רק זאת, היא גם כשלה בניסיון להעלות את החשק המיני באופן משמעותי.
בעיה בתפקוד המיני היא בעיה אמיתית
"הנתונים מסקרי חברות התרופות מוגזמים", אומרת ד"ר ליאורה אברמוב , מנהלת המרפאה לטיפול מיני בבי"ח ליולדות "ליס" במרכז הרפואי ת"א, "ידוע שבסביבות 20 אחוז מהנשים לא מגיעות לאורגזמה ול- 30-40 אחוז יש בעיות בתפקוד המיני, אני לא מאמינה בנתון שמדבר על שני שליש. מה שברור ההוא שיותר ויותר נשים מתלוננות היום".
לדבריה, מספיק צריך לשבת אצלה במרפאה רק יום אחד, "כדי להבין שבעיות בתפקוד המיני של נשים הן לא המצאה של חברות התרופות, והסבל הנשי שנגרם כתוצאה מהן, הוא לא מניפולציה שיווקית". אגב, פוטנציאל השוק של תרופות לטיפול בבעיות בתפקוד המיני של נשים, מוערך בכשני מיליארד דולר בשנה בארה"ב בלבד.
"נכון שבכל מה שקשור למיניות האשה אי אפשר להפריד בין הפן הנפשי לפן הפיזיולוגי", אומרת ד"ר אברמוב, "אבל אי אפשר להתעלם מכך שנשים סובלות, והטיפול התרופתי בא לתת מענה גם לדרישה של נשים. נשים רואות שבעיות האין אונות של גברים מוצאות את פתרונן באמצעות תרופה, ורוצות גם הן פתרון קל ומהיר. כשאני באה ואומרת לנשים שיש להן בעיה רגשית ואולי גם בעיה זוגית, הרבה פעמים הן מתעקשות שהן רוצות תרופה. אני תמיד מסבירה לנשים שמדובר גם וגם – גם בפיזיולוגיה וגם בפסיכולוגיה".
חברות התרופות משפיעות
פרופ' יורם ורדי, מנהל היחידה להפרעות בתפקוד המיני, בביה"ח רמב"ם, מצטרף לדעתה של ד"ר אברמוב ואומר: "אני לא חושב שחברות התרופות ממציאות מחלות, אבל הן ללא ספק משפיעות על תפיסות, לא תמיד בצורה חיובית. לא ברור, למשל, אם לנשים מפריעות חלק מהתופעות שמתוארות כפתולוגיות. נושא התפקוד המיני אצל האשה הוא מורכב מאד", הוא אומר ומוסיף, " אם אצל גברים הבעייתיות מאד ברורה ומתבטאת בבעיות זקפה, אצל נשים מדובר במגוון בעיות פיזיולוגיות ורגשיות כאחד".
ולמרות ההאשמות של מוינהן ומינצז, ד"ר אברמוב מייחלת למציאתה של תרופה שתצליח להעלות את רמות הדופמין במוח, שהוא מרכיב חשוב בעוררות המינית. "מציאת תרופה יכולה להיות משמעותית מאד", היא אומרת. "חשק הוא גם עניין כימי במוח. אבל ברור שאת המורכבות הרגשית של הנשים תרופה בודדת לא תפתור".