לריסה, ספרי קצת על עצמך.
אני מדענית. יש לי תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני בכימיה. המסלול שלי בחיים היה ברור: להיכנס למחקר אקדמי, לעשות דוקטורט ולמצוא תרופה לסרטן. אבל לפני שנה וחצי נהייתי אימא, ובנוסף לאביגיל, שהיא מתנה מופלאה בפני עצמה, קיבלתי מתנה נוספת. הקמתי את "חיתולס".
אוקיי, אז עכשיו תספרי קצת על "חיתולס".
כמו כל הורה, גם אני התמודדתי עם נושא ההפרשות של הילדה. ראיתי שכל פעם שאני מסירה ממנה את החיתול, כשמחליפים או בדרך למקלחת, היא עושה פיפי או קקי.
זה הפריע לי. שאלתי אנשים, וכולם אמרו לי שככה זה, תינוקות לא שולטים על הסוגרים. אבל משהו בזה לא הסתדר לי.
אני יודעת שאי שליטה על סוגרים זה משהו פתולוגי, זה משהו שנגרם כתוצאה מהפרעות בקצב לב או מעצבובים לא תקינים במוח. לכן לא יכולתי לקבל את זה שילדים נולדים עם אי שליטה על הסוגרים.
עם הידיעה הזאת הסתובבתי באתרים שכל אימא צעירה מסתובבת בהם, וככה נתקלתי בשני סיפורים, שבדיעבד אני יודעת שהוליכו אותי לעבר העסק שלי. האחד היה שיטה שלפיה מגדלים תינוקות בלי חיתולים, ויודעים מתי הם צריכים להתפנות. פחות עניין אותי העניין של בלי חיתולים. אבל העובדה שתינוקות יודעים מתי הם רוצים להתפנות, הדליקה את כל הנורות אצלי בראש.
הסיפור השני היה על שיטה נוספת, ומי שכתבה עליו הייתה בחורה, שעשרה ימים אחרי שילדה, הייתה צריכה כבר לחזור לעבודה שלה. היא הייתה בפוסט דוקטורט בהרווארד. זה השאיר עליי מספיק רושם והתחלתי להתעניין גם בשיטה הזאת.
ונכנסת לזה?
לגמרי. החלטתי שאני הולכת על זה, ועושה את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב. הזמנתי את כל הספרים בנושא, קראתי, כתבתי, חקרתי והתעניינתי. זה היה כמו לעשות עוד תזה.
בסופו של תהליך היה לי ברור בלי צל של ספק ? תינוקות נולדים עם מודעות לגוף שלהם, עם שליטה על הסוגרים, והם תלויים בנו שנעזור להם להתפנות בלי לעשות את זה על עצמם.
השיטה שפגשתי היא שיטה שחזרה לעולם המערבי מהעולם הלא מתורבת על ידי תצפיות שנשים עשו על שבטים פרימיטיביים, וזה מתועד במחקרים.
והחלטת לפתוח עסק?
העסק נולד. אחרי שעבדתי על זה עם הבת שלי וראיתי שזה עובד ומצליח, וראיתי כמה זה חזק ואיך זה משפר את היחסים שלי עם הקטנה, לא יכולתי שלא. תארי לך כמה זה מעצים, שאת יכולה להבין מה התינוק שלך רוצה ממך, והוא גם יודע שאת מבינה אותו!
זה לא היה משהו שיכולתי להתעלם ממנו, או להשקיט אותו. החלטתי שאני פותחת קורס בן ארבעה מפגשים ואני מלמדת אחרים איך לעשות את זה, איך לשמר את האינסטינקט שהתינוקות שלנו נולדים איתו.
התחלתי עם חברות בסביבה שלי, ואחר כך חברות של חברות. הקמתי אתר. פתחתי פייסבוק. שלחתי כתבה לוואינט, שבעקבותיה רצו ממני טור קבוע. וזה עבד. כל פעם מחדש, זה עבד. אנשים הקשיבו, ביצעו, והצליחו.
הם הצליחו, וגם את הצלחת.
כן, במובן מסוים. הייתי מלאה בלהט, והגעתי לכל מקום שבו היו מוכנים להקשיב לי, בצפון, בדרום ובמרכז. הייתי קשובה וזמינה לכל מי שרצתה לשאול שאלה, לקבל פרטים, בכל שעה ביום או בלילה. תוך זמן קצר כבר היו לי 6-7 קורסים בחודש, והקורסים היו מלאים. הכול היה מסעיר ומדהים.
אני שומעת "אבל"?
כן. אבל. אבל לאט לאט, אחרי שנה כזאת, התחלתי להרגיש שהכוחות שלי אוזלים. אני עסוקה כל היום, אין לי יום ואין לי לילה, אין לי סדר יום ואין לי חופש. אני נענית לכל פנייה, בכל שעה, בכל מצב, עסוקה כל הזמן בפגישות שאולי יקדמו אותי, בלי שאני לגמרי יודעת להגדיר לאן אני רוצה להתקדם. השקעתי בשיחות ארוכות עם לקוחות ותגובות מפורטות בכל פלטפורמה. ביני לביני קראתי לזה, "שיחות פוצי מוצי", לדחף הזה לפנות זמן וקשב לכל מי שפונה. ובשורה התחתונה, ראיתי שמצד אחד נכנס כסף, אבל בסוף החודש, נשאר מזה רק גרושים. זה התחיל להיות חונק, אבל זה היה חשוב לי מדי בשביל לתת לזה למות.
וככה פגשת את חוה ניסנבוים מ'גולדה'?
כן. כשהרגשתי שהכוחות שלי אוזלים, הבנתי שאני צריכה עזרה והתחלתי לחפש יועצים ואנשי שיווק. הבנתי שהקמת עסק זה מקצוע בפני עצמו וחיפשתי מישהו שיעזור לי בפן של הבנייה המסודרת והליווי העסקי. וכך הגעתי לחוה. הרגשתי שזה מה שאני מחפשת. אני זוכרת את זה: זה היה יום שישי בצהריים, אבל לא יכולתי לחכות ליום ראשון. התקשרתי לחוה ואמרתי לה, "אני מתנצלת שאני מתקשרת בשישי בצהריים, אבל אני ממש צריכה אותך". הרגשתי שאני קורסת.
התחלנו לעבוד יחד ולחולל שינויים. עכשיו הכול ממוקד יותר. נפסקו שיחות הפוצי מוצי. המהות של העסק ממוקדת ? אני יודעת לא רק מה כן, אלא גם מה לא, שזו ידיעה חשובה מאוד, ששומרת מהתפזרות. המסרים שלי ברורים ? אני רוצה לקדם את "חיתולס", את המהות שלי, את מה שאני מאמינה בו. אני לא מלמדת גמילה מחיתולים בגיל מאוחר. אני מחוברת חזק לחזון שלי ? שבכל לידה המיילדת תשאל את האימא אם לתת חיתול או לא, כמו ששואלים אם לתת בקבוק או לא.
פתאום שעות העבודה שלי מוגדרות ומסודרות ? אין שיחות באחת-עשרה בלילה, ויש שבתות עם המשפחה. אנחנו ממש עובדות על פיתוח המוצר הזה, והשיווק שלו, בצורה מובנית, לפי תכנית, לפי שלבים מוגדרים שאחד מוביל לבא אחריו. חוה לימדה אותי להתנהל בצורה מחושבת יותר, להישאר נאמנה לאג'נדה של העסק, להספיק יותר, להכניס כסף לעסק כדי להמשיך. זה לא קל לי לעשות מהפך כזה, אבל אני מתייחסת לזה כאל כאבי גדילה. כואב לגדול, אבל בסוף זה משתלם, לכל הנוגעים בדבר.
את יודעת שהסיפור שלך מרגש, כן? יש לך מסר לנשים אחרות שנמצאות במצב דומה?
אני רוצה להגיד לאימהות ? תינוקות מתפתחים באמצעות תקשורת. הם חייבים את הקשר איתנו. תינוק לא בוכה בשביל לפתח את הריאות שלו. הוא בוכה כי הוא צריך משהו וחשוב לתת מענה לצרכים שלו.
ולנשות עסקים אני רוצה להגיד ? לכו בעקבות הלב, בעקבות מה שאתן מרגישות. גם אם אין תמיכה מבחוץ, וגם אם יש קולות מהססים מבפנים.
אם אתן מרגישות שזה בוער בכן מבפנים, תורידו את המחסומים ולכו על זה, כי זה כנראה משהו שאף אחד לא יוכל לעשות טוב כמוכן. לי חוה עזרה להוריד מחסומים ולפתוח, ואני יודעת שכשזה מגיע מהלב ? זה יוצא הכי נכון שיש.