לנוכח הסלידה הגוברת מחתונה הלכתית, אנו ערים לתופעה יחסית חדשה של אנשים אשר נוהרים מחוץ לגבולות המדינה על מנת להתחתן בנישואים אזרחיים והכל בכדי לחמוק מזרועות הרבנות.
עבור רבים, חתונה הלכתית למהדרין בברכת הרבנות מהווה תזכורת צורמת לתקופות אפלות שמקומן להימחק מדפי ההיסטוריה, שלא לדבר על תחושת הקבס שנלווית אצלם למחשבה אף מבלי לשים לב.
אלה הרבים שחשקה נפשם בברית הנישואין אך לא דרך מוסד הרבנות, מצאו מפלט מנחם ומתמרד כאחד ? נישואים אזרחיים.
באמצעות עריכת נישואין אזרחיים, ניתן כביכול להפנות אצבע משולשת למוסד הרבנות ולוותר על כל הגינונים ההלכתיים שיש המוצאים אותם משפילים כדוגמת אישור רווקות באמצעות עדים, הדרכת כלות, טיהור במקווה ועוד כהנה וכהנה הלכות שאמנע מלהזכירן שמא תעבור בקרב חלק מהקוראים צמרמורת בלתי רצויה.
אך מה הדין במקרה שהתוכנית הגאונית לא עלתה כמצופה ואלה שחשקה נפשם בברית הנישואין, חושקים כעת בברית הגירושין? כעת זהו המקום לאחוז חזק ולהתכונן להפתעה.
על מנת להתיר את נישואיהם של בני זוג יהודים שנישאו בנישואין אזרחיים, יש לפתוח הליך גירושין כשר למהדרין בבית הדין הרבני.
לאחר שהמציאות הקשה טפחה על פניהם של אלה אשר ביקשו להימלט ממוסד הרבנות, הגיע הזמן להסביר ב"רחל בתך הקטנה" כי נישואים אזרחיים גם אם נערכו מחוץ לגבולות המדינה, אינם פוגעים או מנטרלים את סמכותו של בית הדין הרבני לדון בנושא הגירושין.
סימן 51(ב) לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל (שריד חקיקה עוד מתקופת המנדט הבריטי), קובע כי תביעות בענייני גירושין הן עניין של מעמד אישי ועל כן הן תוכרענה בהתאם לדין האישי אליו משתייך הזוג המתגרש. סעיף 3(ב1) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 מחריג באופן ברור ומפורש את סמכותו של בית המשפט לדון ולהכריע בענייני נישואין וגירושין ? באשר אלה מצויים בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני.
אומנם בכל הקשור לנישואין הליך המודרניזציה של היום מאפשר להינשא מבלי לעבור ברבנות אולם ככל שמדובר בגירושין, הרי שעוד חזון למועד וטרם נמצאה דרך המילוט מפתחו של בית הדין הרבני כאשר דנים בגירושיהם של בני זוג בני העדה היהודית.