בגיל 21 החלטתי להיכנס לווילה של " הרווק" .יכול להיות שזה גיל צעיר מדי, ובאמת שלא היתה לי שום כוונה להשתתף בתכנית ריאליטי עד אז. לא התכנית הזו ולא שום תכנית אחרת. לאודישנים של התכנית הגעתי במקרה כשליוויתי את אחותי התאומה מיכל, שהיא זו שמראש רצתה להגיע ולהיכנס לווילה. אני סתם הייתי שם. המלהקים נכנסו לחדר וראו שתי תאומות זהות והבינו שבינגו, הם נפלו על מכרה זהב, והציעו לנו "ללכת על זה ביחד", כגימיק. חשבתי על זה בדיוק שתי שניות והחלטתי לזרום.
מהרגע שנכנסנו לוילה, הרגשתי יוצאת דופן. כולן היו נורא להוטות ? חלקן להוטות לזמן המסך שלהן וחלקן להוטות על הרווק, גיא גיאור, ואילו אני לא באמת הייתי שם, לא נכנסתי למשחק. אני חושבת שאפילו כמה שבועות לפני שהתחילו הצילומים אשכרה התחלתי לצאת עם מישהו. בכנות, אם אני מסתכלת אחורה, הייתי פשוט ילדה קטנה שרק רצתה לעשות כיף, בלי יותר מידי ציפיות ומחשבות. הדברים שהכי הטרידו אותי באותו זמן היו בסגנון "אני לא מאמינה שאני צריכה לעמוד על נעלי עקב כמעט שלוש שעות". אבל בסופו של יום לקחתי את החוויה הזו והפכתי אותה לדבר חיובי.
גרמו לנו להיראות כמו הילדות הקטנות של הוילה
השהות בוילה היתה תענוג. פינוק, באמת, לגור בוילה עם בריכה, אלכוהול ופינוקים זמינים כל הזמן, שמלות יפות ויקרות, תכשיטים של ה.שטרן שכנראה יצא לי לענוד רק במסגרת חוויה הזויה שכזאת ועוד כל מיני דברים שהיו ממש מהנים בשבועות שהיינו שם.
הבעיה התחילה כשהתוכנית עלתה לאוויר, וממש לא אהבתי את הדרך שאפיינו את מיכל ואותי. ניסו להוציא אותנו "קלולס" ו"הילדות הקטנות של הוילה".
עכשיו, זה לא שאני מצטערת על החוויה או כועסת על עצמי שעשיתי את זה, ממש לא, אבל לא נראה לי שהייתי עושה את זה שוב ואני לא הייתי ממליצה לנשים אחרות לגשת לתכנית ריאליטי מסוג זה. חייבים לזכור שלפורמט של תכניות ריאליטי יש ז'אנר מאוד מובנה והבנות מלוהקות על תקן טייפקאסט מסוים, והעורכים קובעים מי את ולאיזה טייפקאסט את מתאימה.
הם "יוציאו" כל אחת על המסך בהתאם למה שהם רוצים שהיא תצא, ובהתאם לכמה רעש הם רוצים שהיא תעשה. אגב, קרוב לוודאי שהדרך בה כל אחת נראית מבעד למצלמות, היא לאו דווקא מי שהיא באמת. אני גם בטוחה שאם תשאלו פליטות אחרות מ"הרווק" או מתכניות אחרות כמו, לדוגמא, "24/7", הן יגידו לכם אותו דבר.
המתמודדות של "הרווק" עונה 1. יעל ומיכל בר בשורה הראשונה
צילום: יח"צ
אהבה אפשר למצוא בכל מקום, גם בריאליטי
באופן כללי, אני חושבת שאם מישהי מחפשת אהבה, היא לא צריכה להשתתף בתכנית כמו "הרווק", למרות שאפשר למצוא אהבה בכל מקום – ודפנה דה גרוט וגיא גיאור הם הדוגמה המובהקת לכך שסיפור אהבה אמיתי יכול קרות אפילו בתכנית ריאליטי – הייתי ממליצה לה לחפש בן זוג בעולם האמיתי. ולנשים שפשוט מחפשות את הבמה, או את 15 דקות התהילה – לכו לתכנית כמו "הישרדות" או "המירוץ למיליון". שם גם אפשר לזכות "על הדרך" במיליון שקל, וזה לא פוסל שתמצאי אהבה (ראי ערך אנה ארונוב ואיתי תורג'מן).
מבחינתי, אני יכולה להגיד בכנות שהרעיון של 15 דקות תהילה ממש לא "עושה לי את זה", אבל אין ספק שזה מאוד אינדיבידואלי. ויותר מזה, לפני שלוש שנים, קרוב לוודאי שהייתי מדברת אחרת.
במבט לאחור אני יכולה להגיד שהקונספט של עשרות בחורות שמתחרות על ליבו של גבר אחד, נראה לי קצת מיושן ומגוחך, ובטח שלא מתאים לעידן המודרני בו נשים הן חזקות, עצמאיות, עומדות בפני עצמן ולא צריכות להתחרות באף אחת אחרת
הרווק החדש – דודו אהרון. צילום: רונן פדידה
דודו אהרון הוא ערס
הבחירה בדודו אהרון בתור "הרווק" החדש, מכוונת לקהל מאוד ספיציפי של נשים שיתמודדו על ליבו וצופים שרוצים לראות אותו על המרקע. יש לו סגנון מאוד מסוים ואני כבר יכולה לדמיין את הנשים שנרשמו לתכנית בניסיון להתחרות על ליבו.
אם היו מציעים לי להשתתף בתכנית בעונה הזו, כשאני יודעת שהרווק הוא דודו אהרון ? אני מצטערת, אבל אין סיכוי שהייתי הולכת. הוא ממש לא הטעם שלי, הוא פשוט ערס.
נשים שיגיעו לעונה החדשה של הרווק באות עם אינטרס. אולי הן חושבות שזה יפתח להן דלתות בעתיד ואולי הן פשוט מתלהבות מעולם הזוהר של הזמר הים תיכוני. בכל אופן, אני בספק אם מישהי מהן חושבת שהיא תצא משם עם דודו אהרון כבן זוג.