נסי בבית מרקחת
ההתחלה לא היתה מבטיחה. מישהי בפייסבוק סיפרה על מסיבת ריקודים. מעשנים שם? שאלתי. קצת, אמרה, לא הרבה. אה… קצת. מעניין אם מישהו רוצה ללכת לבריכה שעושים בה קצת פיפי, או עושים בתוכה פיפי רק בצד אחד, רק בשעות מסוימות, או רק באירועים מיוחדים. תגידו, שאלתי. מישהו מכיר איפה רוקדים ולא מעשנים שם? נסי בבית מרקחת, ענתה לי. אההה…. מילא שנעלבתי קצת, נסתדר עם זה, אבל לאן נצא? כן, יש פה ושם מסעדות ופאבים שמסריח בהם פחות מהרגיל, אבל כמה אפשר לאכול? רוצים לרקוד קצת… וכן, יש מקומות עם ריקודים אלטרנטיביים, בכל מיני חורים נידחים, ורק פעם בשבועיים ורק בימי שלישי, ורק בין 9 ל 10…. כבר חשבתי שאולי אני מגזימה ואני צריכה להשלים עם זה שריקודים = לנשום עשן, אבל זה כל כך מסריח בשבילי…
האם יתכן… מסיבת אייטיז ללא סיגריות?
עד שליאור מרגל ידידי סיפר לי על הדף הזה, מסיבות ללא סיגריות, ויותר מזה ? מסיבות אייטיז וניינטיז ללא סיגריות. זה יהיה גרוע ועלוב, חשבתי לעצמי. אף אחד לא יבוא לשם, וגם אם כן, הוא יהיה בגיל של ההורים שלי. ולא יכול להיות באמת אייטיז, בטח פה ושם יתקעו איזה חצי שעה של טראנס. ובכלל, אני עייפה היום, ואין לי מה ללבוש, מה לובשים לשם בכלל? אולי בפעם אחרת… אבל היתי חייבת לבדוק את זה. האם זה יתכן שזה קיים? מסיבת ריקודים כיפית ללא עשן? באמת???
תגידו לנו אם מישהו מעשן בפנים
נכנסנו לאוטו ונסענו. כבר בחוץ היה קצת תור של אנשים, זה הרגיש מאוד מחמיא ומוזר שאני הולכת למקום שעוד אנשים מחכים להכנס אליו. ואז אמרו שאסור לעשן בפנים, רק בחוץ. מה? זה עוד לא קרה לי. מילא שלא מעשנים בפנים. אבל להדגיש את זה לאנשים? חוץ מזה, הגבר הגבוה והנחמד אמר, (בלי שפתחנו שום שיחה בנושא) ? קשה לנו לשלוט בזה. אם מישהו מעשן מתחת לשולחן ? תגידו לי בבקשה מיד. פה כבר חשבתי שאני חולמת. אני רגילה שגם אם מבטיחים לי בכניסה שלא מעשנים בפנים, בכל זאת מישהו פה ושם מעשן בפנים, ואם אני מבקשת, לפעמים מכבים ולפעמים לא, אבל הבעלים של המקום בטח לא עושים כלום עם זה. כן, אני יודעת על החוק ויודעת שאפשר לתבוע, אבל אף פעם לא עשיתי את זה, תמיד נראה יותר מדי טרחה. אני פשוט מתאכזבת והולכת. ושואלת את עצמי, האם הבקשה לא לעשן בחלל סגור עם אנשים שלא רוצים לנשום את זה היא מוגזמת עד כדי כך. לפעמים אני שואלת את עצמי למה אנשים לא מפליצים בבאר, אבל כן מעשנים.
לא יאמן, אפשר לנשום
נכנסנו פנימה. דבר ראשון, חשוך ואור עמום. כבר הרגשתי קולית יותר מאי פעם. אני במקום חשוך ואנשים רוקדים. בר יפה עם בקבוקים נוצצים. אבל מה שהכה בי מיד היה האויר. הוא היה קריר וצלול. ממש. נעים, אפשר לנשום לעומק. ופה הבנתי כמה מעט פעמים היתי במקום כזה שבאמת לא מעשנים בו. בכלל. הרי ברוב המקומות מעשנים קצת, מעשנים לפעמים. או שמעשנים בחדר אחר (למשל במטבח, או במשרד הצמוד), והמזגן מפזר את זה לכל החלל. או שמעשנים ליד הדלת והעשן נכנס פנימה כשהיא נפתחת. ברוב המקומות שאני נשארת בהם לא מסריח מסיגריות, בזה לא היתי עומדת, אבל עכשיו האויר הצלול כאן הדגיש לי את זה שברוב המקומות כן נשמתי קצת עשן. כאן ? פשוט לא. מדהים.
לא יאמן, באמת אייטיז וניינטיז
ואז התחלתי ליהנות מהמוסיקה. מה לעשות, גדלתי באייטיז ובניינטיז. אלו השירים שהכי מרגשים אותי. כן, אני מתה על אדל, כן, לכל הזמרות החדשות עם ציצי הסיליקון הענקיים (עכשיו שמים גם בישבן, נכון…) והפוטושופים המוזרים יש פה ושם איזה שיר טוב. כן, אני יכולה לרקוד גם לטראנס, ראפ או מוסיקה מזרחית. ניתן לביצוע. אבל ? לא נעים לומר, משום מה ? האייטיז והניינטיז עושים לי את זה, הכי. וכן, אנשים שם היו בגיל שלי בערך, ולא בני עשרים שמזכירים לי יותר את הבת שלי או הבייביסיטר המהממת שלה, ולא אותי. האנשים הכל כך צעירים לא באמת קשורים אלי. אני לא מעניינת אותם, וכן, נעים להסתכל עליהם כי הם נראים ממש טוב ? אבל לא יהיה בינינו כנראה שום קשר אישי. זה לא מתחבר.
אז רקדנו, והיתה כל כך הרבה שמחה מסביב. היו המון אנשים, כולם רוקדים ומנפנפים במקלות הזוהרים שחילקו לנו. מנפנפים בלי לחשוב מה חושבים עלינו, וכשהגיע nine to five זה הרגיש כאילו שום דבר לא יכול להיות יותר טוב מזה.
הביישנים מתעוררים
בדרך הביתה חשבתי כמה זה גאוני מבחינה עסקית. לקחת את האנשים השקטים, שהם בעצם רבים כל כך, גם אם מהצד הם נראים פחות "קולים". אלה שאוהבים את האייטיז והניינטיז ולא סובלים סיגריות (ודווקא יש להם חופן שקלים בכיס…). להוציא אותם מהארון במקום שיתביישו ויחשבו שמשהו איתם לא בסדר. ולעשות להם מסיבות עם כל שאר המאפיינים הכיפיים של מוסיקה, חבר'ה, אור עמום וריקודים. בת"א. בשישי. מדי שבוע. מושלם.
מתכננת לחזור שוב ושוב, נפגש שם 🙂
נ.ב: לא נגדכם, מעשנים! רק לא אוהבת לנשום את זה…
**********
ואם בא לכם לקרוא קצת יותר עלי ועל מה שאני עושה כשאני לא רוקדת – בכיף 🙂