היה לי חלום לכתוב בלוג, ולתעד את ההליך המופלא של גידול בנותינו. לכתוב על השמחות הקטנות של חיינו. להתגאות בתרגילי ההיפוך מהבטן לגב. על ההצלחות הקטנות בלתפוס בקבוק בשני ידיים, על האכלה הראשונה. על הפיקניק שבעלי עשה עם התאומות היום בשמש בעוד אני מתפרנס בעבודה מול מחשב קר.
ידעתי שזה יעניין את העולם איך זוג גברים מחלק את המטלות הבלתי פוסקות הכרוכות בגידול שני תינוקות, תוך כדי תשומת לב לצרכים ולהבדלים באופי של כל אחת מהתאומות. זוג גברים לבד, ללא אימא, ללא אישה.
רציתי לספר לכם השבוע על מחשבות על 'יום המשפחה מול הוונלטיינס. על ההכנות לפורים, ועל המחשבות איפה נחגוג את פסח. 'שמחות קטנות של יום חולין' כתבה רחל שפירא, כל כך רציתי לספר לכם על השמחה שגואה בי כל בוקר כששתי מלאכיות בהירות עין ושיער מחייכות אלי. עוד מעט הן תתחלה למלמל 'אבא'.
ההומופוביה המפחידה הרימה את קולה
אבל אני לא יכול להתמוגג כי ההומופוביה שאני הכי מפחד ממנה, החילונית-יאפית-תל-אביבית, הרימה את קולה, ואפילו שאני רוצה להיות אבא ששר שירים על השפן הקטן. אני שוב הופך להיות אבא שיוצא למלחמות.
לפני הבוקס שחטפתי צפיתי בהנאה בתמונה שצולמה ב'יום המשפחה' בגן פה בעיר. אחד מחברי, אבא הומו לזוג בנים, צילם את הקישוטים שהכינו הגננות לכבוד הילדים וההורים שהוזמנו לחגיגה. לכל ילד וילד הוכן ציור מלא לבבות, ובו צוין התא המשפחתי שלו. אמא ואבא, אבא לבד, אמא לבד, אמא ואמא ואבא ואבא.
ובדיוק כשאתה חושב שאיזה יופי, ולאיזו פתיחות הגענו, לפחות בבועה של ת"א, אתה נתקל בהתבטאות של עירית לינור, סופרת, פובליציסטית ומגישה בגלי צה"ל. אני משער שרובכם שמעתם כבר על בני הזוג אלטמן-כדורי שפנו לציבור הרחב בישראל שיעזור להם כלכלית לממן את המשך חלום ההורות שלהם שנקטע עקב מחסור כספי. הליך הפונדקאות הוא הליך יקר ובהריון, כמו בהריון, עלולים להיות אכזבות והפלות.
נגמר הכסף: אין ילדים
הזוג התחיל הליך פונדקאות בארה"ב, הצליח להגיע להריון שהופסק עקב הפלה, שגם הפסיקה את ההליך מהסיבה הפשוטה, אך הברורה, נגמר הכסף. הם השקיעו מאות אלפי שקלים, יצרו עוברים מתורמת ביציות. כשלו שוב ושוב בהחזרת העוברים לפונדקאית, וכשכבר הצליחו להיכנס להריון ? הייתה הפלה ונגמר הכסף.
אני רוצה להתייחס לתגובה של עירית לינור כפי שפורסמה בדף הפייסבוק שלה. הכותבת הידועה בחדות לשונה ובדעותיה הייחודיות המליצה לבני הזוג לוותר על חלומם לגדל ביחד ילד והמליצה, לטובת הילד כמובן ובשם המוסריות, לחפש אישה ולעשות איתה את הילד. לתוך המשוואה נכנסו שוב הסיסמאות הרגילות של מתנגדי הפונדקאות: ניצול נשים, הפיכת הילד לסחורה, הילד ושאר פנינים.
לא דוסית, לא מתנחלת – הומופובית
הקוראים הוותיקים שלי זוכרים שבשבוע שעבר דברנו על כותבי טוקבקים נגד הומואים. בתגובות לפוסט דיברו רבות שאותם כותבים לא מייצגים את דעת הרוב, גרים רחוק רחוק ממרכז הארץ ושהם בעיקר דתיים.
הגב' לינור לא דוסית, לא מתנחלת, לא גרה בישוב מצוקה בדרום או בצפון. היא גרה פה, בבועה התל אביבית. הייתה בין הממתגות של החילוניות התל אביבית היאפית שנקינאית והיא מייצגת את ההומופוביה הגרועה ביותר, ההומופוביה שאני הכי חושש ממנה במדינה שלי. הומופוביה של סטרייטים ליברליים שבטח גם הצביעו למרץ, שלי או ליאיר. אלו המשחקים אותה בתקשורת ובחיי היום יום כ'ליברלים' ו'מתקדמים'.
אני נשוי לאריק קרוב לעשר שנים, הבאנו לעולם שתי בנות מתוך בחירה ואחריות. הן לא סחורה ולא סמל מעמד, הן תוצר של אהבה. לאף אחד אין זכות לומר לי, ולחברים ההומואים שלי, איך יראה התא המשפחתי שלנו. לאף אחד, כולל את גב' לינור, אין זכות להטיף לי איך לגדל את ילדיי. בחרנו לגדל ילד ללא אימא. זאת הבחירה שלנו כזוג המנהל מערכת יחסים יציבה הבנויה על אהבה ושיתוף.
זהות בדעותיהן: עירית לינור ואנסטסיה מיכאלי
את זאת שצריכה לשנות את דעותייך על הומואים ופונדקאות, זאת הומופוביה פשוטה והומופובים לא צריכים לקבל במה לדעותיהן. אני לא רואה שום הבדל בין מה שאמרה פעם ח"כ אנסטסיה מיכאלי, שהציעה לי ולשאר ההומואים להתאבד בגיל 40 בין הכניסה הברוטאלית שלך היום לתוך חדר המיטות שלי.
תארו לעצמכם זוג סטרייטים שלא יכול להביא ילדים כי הגבר עקר, מדוע לא תמליץ הגב' לינור לזוג לצרף לתא המשפחתי גבר שופע און כאב הביולוגי, בעוד העקר ישמש גם כאב? קחו רווקה הרוצה להיכנס להריון ושוקלת ללכת לבנק הזרע. לפי לינור 'טובת הילד' תהיה עדיפה אם תמצא לעצמה רווק לעשות איתו את הילד. את אם חד-הורית? על פי היועצת ל'טובת הילד' מוטב היה שתמצאי לעצמך בעל בשקל וחצי.
בחרתי להביא לעולם את בנותיי מתוך אהבה
דעות הומופוביות מסתירות דעות מיושנות המתרפקות על העבר. אבא ואימא שמגדלים ביחד ילדים וחיים באושר ועושר. גב' לינור, הייתה לי בחירה לחלוק את החיים שלי עם בעלי, בחרנו להביא לעולם שתי בנות.
ההמלצה שנכניס אישה לחיינו מבטלות את ההכרה בזוגיות הלגיטימית שלנו ושל חברי ההומואים וחברותי הלסביות, בדיוק כמו ידידות סטרייטיות חד-הוריות שאני מכיר וגברים סטרייטים בודדים שהביאו לעולם ילדים. פעלנו מתוך בחירה ואהבה. בצורה מודעת ואחראית ולא את תקבעי לנו מה נכון ומה לא נכון.
אשמח לארח אותך בערב שבת בקבלת השבת שלנו. נדליק נרות, נשיר שירי שבת ותכירי אותנו. תביאי גם את קובי אריאלי שותפך. ההרגשה שלי היא שסופרת מחוננת כמוך, שהצליחה לתעד דקויות מרגשות בספריה הראשונים, איבדה קשר עם ההוויה התל-אביבית, המשנה את התא המשפחתי כפי שאנו מכירים אותו.
—–
כמה מילות סיום עם מנגינת כינורות, בכל זאת ולנטיינס ? המון תודה לבעלי, שיצא איתי למסע ומצליח לסבול אותי, שמטפל בבנותינו כשאני יוצא להביא פרנסה. שמציץ מעבר לכתף כשאני כותב. שבע בבוקר, אתה ישן, התאומות מנמנמות אחרי שהאכלת אחת, ואני האכלתי את אחותה. העיר מתעוררת לחיים. אוהב אותך.