אחת הנשים שהשפיעו על חיי בצורה משמעותית היא גאולה כהן. לכאורה אנחנו שתי נשים הפוכות לגמרי. מבחינה אידיאולוגית: אנחנו נמצאות על שני קצוות המפה, אני בשמאל והיא בימין הקיצוני. אני פמיניסטית מוצהרת בכל רמ"ח איבריי, בעוד גאולה כהן מעולם לא הצהירה על עצמה שהיא פמיניסטית. למעשה, ההיפך הוא הנכון. כהן אמרה בעבר כי היא מאד מאמינה במנהיגות של אישה, אבל מיהרה להוסיף את ההסתייגות המוכרת "ולא כי אני פמיניסטית, מעולם לא הייתי". ובכל זאת, יש בינינו איזשהו סוג של חיבור. גאולה כהן היא אישה מהפכנית.
אישה מהפכנית. גאולה כהן (צילום מתוך אתר הכנסת)
עוד בהייד פארק נשים:
אונלייף ונעמת מציגים: הייד פארק הנשים המשפיעות בישראל
נרי ליבנה בטור מיוחד: האישה שלימדה אותי לכתוב
אני אפתח בגילוי נאות: גאולה כהן היא בת דודתו של אבי, וכילדה גדלתי על הרבה מסיפורי הגבורה שלה. גאולה כהן הייתה באצ"ל, ואחר כך פרשה ועברה ללח"י, שם הייתה קריינית תחנת הרדיו המחתרתית. הבריטים רדפו אחריה, תפסו אותה על חם באמצע שידור, והיא נדונה לתשע שנות מאסר. לאחר נסיון בריחה כושל אחד, כל הנהגת המחתרת עסקה בתכנונים ותמרונים כדי להבריח אותה. בסופו של דבר, כשהיא הצליחה להימלט, היא היתה צריכה מקום מסתור. וסבא שלי, שהיה הדוד שלה, החביא אותה במשך היום מתחת לערימת אבטיחים אצלו בחצר. אז למדתי להכיר אותה, ואת הלהט הפנימי שלה, ואין ספק שזה השאיר בי חותם.
גאולה כהן היא באמת אישה מהפכנית, למרות שהיא נראית כאילו היא שייכת לעולם הישן. היא חיה את האידיאולוגיה שבה היא מאמינה, מהרגע שהיא מתעוררת בבוקר ועד שהיא הולכת לישון. גם כאשר הדעות שלה לא היו פופולריות, וגם כשהחברים הכי קרובים שלה חשבו אחרת, גאולה כהן עמדה על דעתה, נצמדה לאמת שלה. כאשר הליכוד, שהיה הבית הטבעי שלה מתחילת הדרך, התמרכז לטעמה, היא קמה, ולמרות הקושי, עזבה את הבית הפוליטי. היא שילמה גם מחיר אישי כבד, והייתה בבדידות. היא תמיד העמידה את המאבקים שלה לפני עצמה, לפני טובתה האישית. גם כשהבן שלה, צחי הנגבי, הלך בדעותיו למרכז, גאולה כהן ידעה לתמוך בו כאימא, ויחד עם זאת לשמור על חוט השידרה הפוליטי והיאידולוגי שלה. גאולה כהן היא אישה שהפוליטיקה לא השחיתה אותה, וזה נדיר. כל ימיה, ועד היום, היא חיה בצניעות רבה.
כשאני הייתי מזכירת המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, וגאולה כהן גרה בקריית ארבע, נסענו אליה, ונפגשנו איתה בחברון. ביני ובינה התפתח עימות אידיאולוגי צורב בשאלה מה חשוב יותר ? אדמה או דם. כהן היית נחרצת בעניין של אדמת ארץ ישראל, ואני הייתי בצד של חיי אדם, טענתי שצריך להגיע לפשרות וויתורים למען שלום. ומפגש שהיה צריך להיות קצר וידידותי התפתח לשעות של ויכוחים. מלבדי הייתה פעילה אחת נוספת, כל השאר היו גברים. והם כולם נדמו, ושתינו בשלנו, מתווכחות. הם גם לא ניסו להאיץ בנו, פשוט צפו בנו, מרותקים. זה היה ויכוח מדם לבנו, שתינו נחרצות, כל אחת בעמדתה. זה נגמר בחיבוק ונשיקה. ההערכה הייתה הדדית. אנשים אינטליגנטים נוטים להעריך ויכוח טוב, וגאולה כהן היא אישה מאד אינטליגנטית. היא אשת שיחה מרתקת ואין ספק שהיא האישה הנכונה להחליף איתה דעות, גם כשזה משני צדי המתרס.
בעיניי גאולה כהן היא דמות מעוררת השראה. למרות שהיא סרבה להיקרא פמיניסטית, כל אורח חייה היה בעצם פמיניסטי. היא גידלה לבדה את בנה, צחי הנגבי, וניהלה קריירה מרשימה ביותר.
אחד הדברים שהיא הלינה עליהם הוא שבשמאל יש נשים מנהיגות, ואילו הימין סובל מחוסר במנהיגות, והרבה פעמים היא שאלה למה. ז'בוטינסקי היה פמיניסט, למה אין נשים מנהיגות בימין?