אם אתם עדיין חושבים שגברים הם הצרכנים הגדולים ביותר של משחקי מחשב, לחצו enter וחשבו שוב. מאז תחילת המילניום החדש, חלה נסיקה במספרן של נשים שמשחקות במשחקים אלקטרוניים, וחל גם גידול גדול במספר הנשים שמשתתפות בפיתוח משחקים ואפליקציות.
מחקרים שפורסמו בשנה האחרונה בארה"ב, מוכיחים ש- 50% מהגיימרים המושבעים של משחקי מחשב, שלא לומר מכורים, הן נשים. לא רק זאת, 76% מהנשים משחקות מדי פעם במשחקי מחשב. ואם זה לא מספיק, מסתבר שגיימריות משחקות בשכיחות גבוהה יותר מגיימרים גברים – פעמיים ביום בממוצע, לעומת 1.7 בקרב הגברים.
"התמונה ברורה, גיימריות מהוות נתח שוק גדול מאוד כיום", אומר ד"ר חנן גזית, מנכ"ל חברת MetaverSense ומייסד די.ג.ר.ה ישראל – המרכז הישראלי של חוקרי משחקי מחשב. "נשים הן הכוח הכלכלי שדוחף את תעשיית ה- casual games ועולמות וירטואליים. הן מובילות ברכישות מוצרים וירטואליים בכסף אמיתי, וברכישות באייפון. וצריך לזכור שמדובר בשוק שמוערך השנה בלבד בארצות הברית ב-200-250 מיליון דולר. המפרסמים הגדולים מודעים לכוח העולה של הגיימריות ומכוונים אליהן".
שחקניות נשמה
?במחקר שבוצע בארצות הברית בקרב יותר מ- 1000 נשים, נמצאו ארבעה טיפוסים של גיימריות: הסוג הראשון הן הגיימריות התחרותיות, ?חובבות האתגר. הסוג השני הן הגיימריות שמחפשות את ה"תנועה -מגע", ורוצות "להיטמע" בעולם הווירטואלי כדי לברוח מהלחצים שבחיי היום יום. גיימריות כאלה, אוהבות להיות בשליטה במשחק ולשחק משחקי MMO (משחקים עם שותפים) לאורך זמן. הסוג השלישי, הן גיימרית מסוג MINDR שאוהבות משחקי חשיבה ואסטרטגיה. ?ואילו הטיפוס האחרון, הן גיימריות שאוהבת לשחק במשחקי מחשב, כדי לחזק קשרי משפחה או חברויות.
ד"ר גזית מדבר על טיפוס נוסף ה-Dabbler, נשים שמשחקות באינטנסיביות נמוכה יחסית במשחקי casual (משחקים בסיסיים ונגישים), כדי להעביר את הזמן? בלבד, ולא כדי ליצור סוציאליזציה, להיטמע במשחק או כדי להתחרות ולנצח.
עולם שהוא לא פוליטיקלי קורקט
אבל איך משפיע פלח השוק הנשי ההומה הזה, על התכנים ועל האפליקציות בעולם הווירטואלי? "יש כיום מגמה של כניסת נשים כמפתחות של משחקים ואפליקציות", אומר ד"ר גזית. "ישנן לפחות חמש חברות פיתוח משחקים שבראשן עומדות נשים, והן מכוונות לפיתוח משחקים עבור נשים ?בעולם. לדעתי, האפשריות היום בתעשיית משחקי מחשב ופיתוח עולמות וירטואליים יכולות לקדם גיימריות ונשים בכלל ולהעצים אותן מאד". לדוגמא, ב?משחק האחרון של PLAYBOY, ?מזכיר גזית, שפנפנות פלייבוי הן הגיבורות שמכסחות את הגברים.
"עולם המשחקים והאפליקציות לא משקף את התקינות הפוליטית", אומר אבי וינוגרד, ראש המחלקה לתקשורת חזותית, בבית הספר חשיפה של האוניברסיטה הפתוחה. "עולם המשחקים משקף נורמות אמיתיות ופנטזיות אמיתיות, לא משב של מהפכה. יש ייצוג לכל מקטע מהתפיסות הקיימות, מפני שהמחשב מאפשר אינטימיות. באופן כללי, כנראה שהתפיסה החברתית הרווחת הרבה יותר שמרנית ממה שמוצג באמצעי התקשורת, גם בקרב המפתחים עצמם".
ברבות מהאפליקציות השימושיות לנשים באייפון או בסלולארי A, אנחנו מוזמנות לעצב לעצמנו חזייה, חתונה, או ישבן. "זה לא בא דווקא ממקום שובניסטי" , אומר שי וולקומיר, מרצה בחוג למדעי המחשב של המסלול האקדמי במכללה למנהל, ויזם בתחום הסלולר. "לפעמים מדובר בניסיון לענות באופן הכי פרקטי על צרכים של רלוונטיים של נשים". הוא מוסיף, "מדובר בשוק מאד מהיר, בחיי מדף מאד קצרים של המוצר, ולכן זהו שוק מאד אופורטוניסטי".
מפתחות את הפנטזיות שלהן
עומר אגם (25) סטודנטית ב"חשיפה", פיתחה גרסת דמו ליומן אינטרקטיבי בניחוח של סיפורי אגדות, פיות ופרפרים. בלי קריצה ובלי שמץ ציניות, מתוך הנחה שכתיבת יומן, וכניסה לעולמן של פיות תאפשר לבנות מתבגרות בילוי תראפויטי, בעולם עם כללים משתנים. "ניסיתי לתת לבנות פרטיות, מקום לביטוי של הסיפור שלהן בסביבה יצירתית, מקום לשאיפות הרומנטיות שלהן". היא אומרת. "גם אני לא מזמן הייתי נערה מתבגרת, ואלה הדברים שחיפשתי".
גם חנה כהן, מפתחת אפליקציות, ביטאה הנחות יסוד אחרות לגבי נשים. היא פיתחה משחק היכרויות שמשלב בין העולם הווירטואלי לעולם האמיתי, מתוך ניסיון לאמירה שוויונית, דווקא. באמצעות צ'יפ מהבהב, גברים, וגם נשים, מקבלים מידע אלו על אלו, ומסמנים זה לזו במועדון, או בפיקאפ בר אותות של חיזור.
האפליקצייה שפיתחה כסטודנטית בחשיפה, התפתחה לאפליקציית איפון שכבר הופקה, אבל כמה דברים מעניינים קרו במעבר מגרסת הדמו, להפקה האמיתית של האפליקצייה שנקראת XO XO LAND. "הרעיון היה לתת חופש, אולי בעיקר לנשים, לבטא יצרים", אומרת כהן. "כך שהמושג של ציד לא יבוא רק מהכיוון הגברי". במקור, האפליקציה היתה מעוצבת בגוונים של מכשיר ראיית לילה, היא מספרת, עבדנו על אסוציאציות צבאיות, אגרסיוויות , שחרור מסטיגמות על האופן שבו נשים מחפשות בני זוג. בקבוצות המיקוד השתתפו גברים, גם ישראלים וגם אמריקנים, שמאוד התלהבו, אבל נשים לא קנו את העיצוב הראשוני. "עדכנו את הצבעים ושינינו את כל העניין לאפליקציה הרבה יותר רגועה וכבר פחות מדובר בלצוד, יותר בשליחה של צ'טים. ניסינו להיות פחות שמרנים, אבל העולם כנראה עוד לא מוכן לאמירות מהסוג הזה".