לפני כשלושים שנה עבדתי ברומא. חברי הטוב עבד בארץ בשירותי הביטחון ובמסגרת עבודתו התלווה כמאבטח לשר בממשלה, שנסע לביקור פרטי וחשאי בוונציה. קבענו אני והחבר, שאגיע לוונציה ושניפגש שם. הגעתי עם רכבת ועליתי על סירה שהפליגה לאי התחרה "בוראנו", שם קבענו להיפגש. הגעתי לווילה יפה ששכנה ממש על קו המים ושם פגשתי את חברי.
הסתבר שהשר הנכבד נמצא בוילה הזו יחד עם המאהבת שלו. החבר ואני ישבנו במטבח שבקומה הראשונה, שוחחנו וצחקנו והשר שהה כל אותה העת עם ידידתו בקומה השנייה.
כעבור כמה שעות של מפגש חברי, נפרדנו ועשיתי את דרכי למזח, להמתין לסירה שתחזיר אותי לתחנת הרכבת של ונציה. הסירה קרבה למזח ועגנה ותחילה ירדו ממנה הנוסעים שהגיעו זה עתה מוונציה. בין הנוסעים היורדים, ראיתי לפתע אישה שנראתה לי מוכרת, הצצתי בה שוב ו"ירד לי האסימון". האישה הייתה אשתו החוקית של השר וזיהיתי אותה על פי תמונות שלה שפורסמו לפעמים בעיתונות. ידעתי שלא יתכן כזה צירוף מקרים, שדווקא בזמן שהבעל נמצא עם המאהבת בחשאי, אשתו, מכל המקומות בעולם, צצה דווקא פה.
"אנחנו חייבים להבריח מפה את השר"
ידעתי שאני חייב להזהיר את החבר שלי, לפני שתתפתח שערורייה בינלאומית. טלפונים סלולריים עוד לא היו אז, לכן הסתובבתי ורצתי במהירות חזרה לווילה. כולי מתנשף ומזיע הגעתי והחבר שהופתע לראות אותי שוב, התעשת מיד: "אנו חייבים להבריח את השר מפה", אמר והוסיף "חכה, אני צריך שתעזור לי, תעמוד ליד שער החצר ותודיע לי אם האישה מגיעה".
המאבטח נכנס במהירות לבית. חלפו שניות ספורות והוא יצא בריצה מהווילה, אחריו השר לבוש בתחתונים עם המכנסים בידו ומאחורי השר רצה המאהבת, אף היא לא עם יותר מדי בגדים לגופה. שלושתם יצאו בריצה ומיהרו לסירה קטנה שעגנה במעגן הפרטי של הבית. החבר צעק לי "תעכב אותה כמה שאפשר, אהיה איתך בקשר". הוא הניע את הסירה והשיט אותה במהירות לכיוון הים.
האישה החוקית הגיעה: "אני רוצה לפגוש את בעלי"
נשארתי לעמוד ליד השער, מסתכל לכיוון הסמטה הקרובה, ממתין לבאות. לא נראה כל זכר לאשה שזיהיתי כאשת חיקו החוקית של השר. האישה לא הגיעה. אמרתי לעצמי איזו פדיחה עשיתי, אם יסתבר שטעיתי וסתם גרמתי לכל המהומה. חלפו כמה דקות, אני 'על קוצים', ואז הגברת הגיעה. היא צעדה בנינוחות ישר לכיוון הווילה. "שלום" אמרה לי בעברית "אני רוצה לפגוש את בעלי". חסמתי בגופי את השער ואמרתי לה "מצטער, אין פה אף אחד".
האישה חייכה: " כן, אני יודעת". הסתובבה והרימה את ראשה ."לואיג'י", היא קראה באיטלקית, "הכול בסדר?". למשמע הקריאה התרוממה לפתע דמות של גבר צנום ממרפסת הבית שמול לווילה, הוא החזיק בידו מצלמה עם עדשה ארוכה וענקית. "כן, גברת, הכל מאוד בסדר", הוא השיב. האישה פנתה לעברי: "תגיד לבעלי שאם הוא לא רוצה שהתמונות יתפרסמו השבוע בעיתונות בארץ, כדאי לו מאוד להתקשר אלי כמה שיותר מהר", אמרה ועשתה את דרכה בנונשלאנטיות חזרה. על זה נאמר ? כל אחד אוכל את מה שהוא מבשל.
אני נחשף לסיפורים ולחוויות במהלך טיולים מאורגנים בחו"ל, בהם אני משמש כמדריך.
לא כל הסיפורים הם שלי, חלקם מסופרים לי על ידי מדריכים אחרים. בכל הסיפורים, ללא יוצא מן הכלל, לב הסיפור הוא אמיתי לחלוטין.
גם לכם יש סיפור? שלחו לי ל- haimkuz@gmail.com