בעיירות וכפרים רבים במרכז ובצפון פורטוגל, ניתן למצוא אזכורים להיסטוריה היהודית. בעיירה תומר מצוי בית הכנסת העתיק ביותר בפורטוגל. מדריך מקומי שנמצא שם ישמח להסביר ולהדריך. בתום ההסברים טיפ של 10-20 אירו יתקבל ברצון. אחד הדברים שמצחיקים אותי, זו הבעת הפנים המופתעת של מקבל הטיפ. כנראה שהנימוס האירופי מחייב אותם להפגין הפתעה.
לאחר קבלת הטיפ המכובד שהעברתי לידיו (כדי שלא יחשוב שהיהודים קמצנים), המדריך החביב החליט שהוא מעביר לנו את כל ההיסטוריה הארוכה של יהודי פורטוגל. היה קשה לגרום לו להבין שאנחנו צריכים להמשיך בטיול.
בסמטא בה שוכן בית הכנסת, יש מסעדה חביבה ולא יקרה Alminhas . כשנכנסנו בשעת צהריים המסעדה היתה מלאה. שרימפס כמנה ראשונה, 3 צלחות סלט יקרות, 3 מנות דג סול טרי עם תפו"א, אווז בחצילים עם אורז, בקבוק יין לבן, בקבוק סודה, תפוחי עץ אפויים בתנור, 2 אספרסו וקינוח מקומי. 49 אירו. המסעדה בנויה בתוך חלל מקומר ויפה. דלת קטנה בלבד פונה לכיוון הסמטא. Rue dr. joaquim jacinto, 48 a .
מה קורה ב-13 בחודש?
בעיר פטימה כדאי להיכנס ולבקר אם התאריך הוא ה- 13 בחודש. אם התאריך הוא ה ? 13 בחודש, ניתן יהיה לצפות באלפי המאמינים שהולכים על ברכיהם ברחבת ההתגלות הענקית. תופעה מרתקת ואפילו מדהימה.
חבל לוותר על סיור באוניברסיטה העתיקה של עיר הנמל קואימברה. הביקור בספריית האוניברסיטה הוא חובה. בקואימברה נמצא הארמון של משפחת דה- קסטרו היהודיה, שאחת הבנות, אינז, היתה פילגשו של אחד ממלכי פורטוגל ונרצחה. הארמון והגנים שסביבו הוסבו למלון לא יקר, במחיר של 100-120 אירו ללילה.
בדרך לחדר האוכל, על קירות הארמון/מלון ניתן לחזות בתערוכת ציורים שמתארת את חייה של אינז, מעניין ומרתק. Quinta das lagrimas , rua Antonio augusto concalves, quintadaslagrimas.pt.
חריטות היהודים על הקירות
העיר העתיקה של גווארדה תמיד משכה אותי לשוטט בסמטאות. כשמטיילים ומבחינים על הקירות בחריטות שסימנו היהודים ש"המירו את דתם". הופתעתי לגלות כאן את אחת מהמסעדות הטובות בהן אכלתי בפורטוגל. המסעדה צמודה לכנסייה שבעיר העתיקה. ארוחה שכללה מקרלים מטוגנים, דג דוראדו, סלטים, שתיה ויין הסתכמה בכ ? 50 אירו ל ? 4 סועדים רעבים. Belo horizonle , largo de s. Vicente
כשיוצאים מהמסעדה ופונים ימינה בסמטה מגיעים לבית שמשפץ ריקרדו, גבר נאה מאוד ונחמד בצורה יוצאת דופן, בן לדורי דורות של "נוצרים חדשים". בעבר הוא היה שותף של בעל המסעדה הטובה שבה אכלנו וכיום הוא משפץ את בית המשפחה ומתכוון להפוך אותו למלון בוטיק יפהפה. הבית גדוש בסממנים יהודים. שווה לסייר במקום. בביקורי האחרון בעיר חוויתי חווייה מיסטית מוזרה ומפתיעה.
עיירה עם עבר יהודי מפואר
במרחק 20 דקות מגווארדה נמצאת העיירה בלמונטה. לעיירה עבר היסטורי יהודי מפואר וכיום מתגוררים בה יהודים רבים. אפשר לוותר על הכניסה למוזיאון היהודי המאכזב והכי שווה לשוטט בסמטאות.
פורטוגל היא מעצמת יין. יש בה אלפי יקבים שרובם ממוקמים לאורך נהר הדוארו שחוצה את ספרד ופורטוגל. היינות הלבנים הפורטוגלים טובים יותר מהאדומים וכדאי לקנות את יינות הבציר האחרון. הנסיעה לאורך נהר הדוארו היא נסיעה איטית, כי משני צידי הנהר שוכנים עשרות כפרי יין.
אם לא ממהרים (ובפורטוגל כדאי לקחת את הזמן בנחת ולא בלחץ) כדאי להקדיש לפחות יום אחד לנסיעה לאורך הנהר בכיוון העיר פורטו, לעצור ביקבים שונים, לטעום מהמטעמים המקומיים שמציעות המסעדות הרבות שבדרך, ולזכור שאת החיים כדאי לקחת לאט לאט ובגמיעות קטנות של הנאה. פורטו היא עיר נמל מרתקת. באזור הנהר ממוקמות המסעדות הנחשבות ושם גם מציגים יצרני הפורט הגדולים את מרכולתם.
המלון שיאפשר לכם להתפנק
הדגים שאוכלים בפורטו הם בעיקר הבקלה, מקרלים כמו סרדינים, הדוראד המעולה והסי באס. אם בא לכם להתפנק, אבל באמת להתפנק, אל תוותרו על שהייה במלון אינטרקונטיננטל המפואר, שממוקם גם במקום הכי מרכזי של העיר. החדרים ענקיים, השירות מעולה והכל משדר יוקרה. במחיר של 120-140 אירו ללילה תרגישו כמו מהרג'ה הודי או שייך נפט סעודי, שאת שניהם פגשתי בארוחת הבוקר, שכמובן היתה מצויינת.
בין ליסבון לפורטו שוכנת העיר אווירו, ששווה לכל הפחות חצי יום ביקור, או לקבוע אותה כמקום לחניית לילה. את העיר חוצות תעלות מים כמו בונציה ובמחיר של 5 אירו ניתן לעשות שייט בתעלות כולל הסברים של מדריכה מקומית. המדריכה שעונה לשם רחל, סיפרה לי שהסבא שלה מצד אביה, היה יהודי. בכל יום ראשון מתקיים בכיכר המרכזית של העיר, ליד הגשר שמעל לתעלת המים הגדולה, שוק עתיקות גדול וססגוני.
עוגות מדהימות בטעמן
צמוד לגשר נמצא בית קפה ובו מבחר עוגיות ועוגות מדהימות בטעמן. העיר היפה והמבהיקה מניקיון גדושה במסעדות טובות ובבתי קפה. אפשר לכתוב עוד הרבה על פורטוגל ועל שפע האטרקציות שהיא מציעה לתיירים הישראלים. חבל הארץ שמדרום לליסבון גדוש בחופים, שלאורכם זרועים כפרי דייגים, בעוד החלק הצפוני של המדינה גדוש כרמי יין.
אני אוהב לטייל בפורטוגל, ללגום מהקפה הטוב, לשבת בבתי הקפה הקטנים בעיירות ובכפרים ובמועדוני הפאדו שברובע אלפמה שבליסבון. כשאני מדריך קבוצות שם, אני מנסה להעביר את אווירת השלווה המקומית גם למטיילי מישראל. כמעט תמיד אני מצליח ואז ביום האחרון, כשמעמיסים את המזוודות על האוטובוס בדרך לשדה התעופה, אין מצב שלא פונים אלי ושואלים "חיים, אולי נישאר פה עוד יום".