אני רואה את העיניים העצובות שלך. את מנסה לשטות בי ומחייכת וכשאני שואלת אותך, תמיד תנסי ללבוש חיוך ולהגיד לי שהחיים חזקים מהכול והילדים מושכים אותך הלאה. אבל אני רואה. אני רואה מאחורי החיוכים, מאחורי הצחוק, מאחורי המילים. אני מרגישה אותך מרחוק, כמה שאת מנסה, כמה שאת חזקה.
במקום ליפול, נשבעת לילדים שלך, נשבעת לחיים, הבטת בעצמך ונשבעת להילחם. במקום להתלונן את צוחקת, במקום לכעוס את מטייחת את הכאב שלך בשיגרה וברגעים קטנים של יום יום. הגחת מתוך האדמה והתחלת לנשום, התחלת לחיות, זקפת קומתך והשלת מעליך רגשות מיותרים. לפחות למראית עין. אני יודעת, מבפנים את נקרעת. אני חשה איך את נאבקת. בין לבין את מרשה לעצמך להתפרק. בקטנות, כל פעם קצת. את כמהה לשלוות נפש, יקרה שלי, ואת כה ראויה לה. את כמהה לגעת במנוחה, אהובה שלי ואת תזכי לשקט שלך.אחרי הסערה מגיע השקט, לא? ואת הרי ידעת סערה קשה כזו, שעקרה בך כמעט כל חלקה טובה. את הרי ידעת עלבון וכאב וכמיהה צורבת עד דמעות. ונבלת. ושתקת, יקרה שלי. כל כך שתקת.
אני יודעת שהבדידות יושבת עליך כמו טונות של לבנים. אני יודעת כמה את זקוקה למישהו שירגיש, שייתן כתף, שישא רק לרגע עימך את העול הכבד הזה. אני יודעת. את חושבת שאנחנו לא מרגישים ולא מבינים, אבל אני יודעת. אני הרי מכירה אותך כל כך טוב ויודעת את ליבך טוב כל כך עד שלעיתים רק ממבט אחד אני כבר קוראת אותך.
במהלך כל התקופה הזו, גיליתי כמה שאת חזקה, איזו לביאה את, איך עמדת בצונאמי המטורף הזה שנחת עליך. עצמת עיניים, הקשת את גופך, הגוף ניטע אל תוך האדמה ואת שתקת, נתת לרוח להיכנס אל תוך נשמתך ואל תוך ערימת ההרס בליבך. נתת לה לעשות כרצונה, אפילו לא ניסית להיאבק כי ידעת שאין כל טעם ואחרי שהכול נגמר פקחת את עינייך, אספת את כל הכוח שבך ושאגת עליה בחזרה והשאגה שלך עוררה בך את האישה הזו שפעם היית. את שכחת אותה, הרדמת אותה, הפכת אותה לחסרת חיים. והנה היא כאן, והיא זוכרת מי היית ומי נשארת עמוק בפנים. היא זוכרת מה אהבת, ומה רצית לנשום, להרגיש, במה רצית לגעת, לאן רצית להגיע. יש בה את החלומות שחלמה הילדה שהיית. הם עוד שם, את יודעת.
דעי, יקרה שלי, אני כל כך גאה בך. היי גאה בעצמך. עברת תקופה קשה כל כך וראי אותך היום. אישה חזקה ועצמאית. הנה, יקרה, העולם מונח לפניך, גשי אליו. גשי אליו ותתחילי לחיות את החיים שרצית. היי גאה בצלקות שיצרו בך החיים, הן חלק ממך. הדרך שעשית כדי להגיע עד הלום היא חלק ממי שאת. לא ביקשת את הייסורים האלה, אבל הם היו חבלי הלידה שלך והלידה הזו, כמו כל לידה, הייתה מלווה בכאב.
אז הנה את. יפה כל כך, אישה נהדרת ואהובה. אני מאחלת לך כל כך הרבה טוב, הררי הררים של שמחה וצחוק, של אהבה, אהבה טובה שתישלח אל תוך הלב שלך טיפות קטנות של שמחה והלוואי וכל טיפה כזו תרפא מילימטר קטן של הפצעים שנותרו בך. רק מילימטר כל פעם. לאט לאט.
אני מחבקת אותך. תמיד אני מחבקת אותך. גם כשאני רחוקה ממך. "לו רק יכולתי להביא לך פתרונות, כל מה שרק ניתן, היה כבר כאן מזמן", שר שלום חנוך. ואני, אני רואה את המבט הפצוע שלך אל מול עיניי כל הזמן וכואב לי כל כך שאין לי דרך לרפא אותו ולהחזיר את הצחוק המתגלגל הזה שפעם ידעת לצחוק. הוא עוד ישוב, אני מבטיחה לך.את ראויה לו.
אין לי אלא לאהוב אותך. אין לי אלא להגיד לך בכל דרך, בכל חיבוק, בכל חיוך, בכל פעם שאנחנו מדברות או רק מביטות זו בזו –
את לא לבד. אף פעם.
ואני אוהבת אותך עד השמיים.