אהבתי את יאיר לפיד העיתונאי ולא רציתי לאבד אותו ככזה. כאשר החליט ללכת לפוליטיקה לא יכולתי להימנע מן המחשבה הגאה שהנה הגיעה העת שבני דורי אשר חושבים שיש להם מה לעשות למען המדינה, יובילו בחזית. אכן, מדובר בשיח אחר, ברשימות נהדרות ללפיד וליחימוביץ (הייתי שמחה לראות אותה בברית עם לפיד…). יש תקוה זהירה. גם הפנייה של לפיד בפוסט בפייס אינה ראויה לגינוי וגנאי, ממילא יש מי שמביאים את דברי לפיד / אחר לעתונות הכתובה והמשודרת ככתבה וכלשונה. תתרגלו.
עם זאת, דווקא הפנייה הישירה (ותודה ללפיד על כך) בידיעה שמעת לעת לפיד עצמו מגיב (!) למשיבים לו, מאפשרת, תגובה רצינית של העם ולא בירבור talk-back כפי שמנסים להציג צרי עין. —–להלן תגובתי על "גב' ריקי כהן המורה מחדרה" שנוסעת פעם בשנתיים (!) לחו"ל.
יאיר יקר,
(תגובה לפוסט ב- https://www.facebook.com/YairLapid ) איפה אתה חי? מעמד הביניים שצריך לדאוג לו לא יכול לנסוע פעם בשנתיים לחו"ל. דיבר היום מישהו ברשת ב' (מתנצלת ששמו ברח לי), וברגעים אלו כשאני כותבת לך אני גם מאזינה לשיחתו של פרופ' שכטמן בטלוויזיה עם בני נוער על מעמד המורה-בין השאר) – לא הולכים להוראה כי המשכורת לא יכולה להיות משכורת ראשונה. תמיד נותנים דוגמא את האישה כמשכורת שניה, יש לה גיבוי גברי-משכורת הייטק נוספת, ואולי גם 2 ילדים וכלב/חתול. אבל יש משפחות שהמשכורת הראשונה לא גבוהה דיה, ויש משפחות שהמורה היא מפרנסת את עצמה, ואולי בתקופות מסוימות בחיים מסייעת מעט למשפחה. זאת ועוד, אם אין מקורות כלכליים במשפחה (כסף, נכסים) המורה/השכירה במצבה נדונה לאוברדרפט רציני נצחי ולחרב על צווארה. שלא לדבר על אין-אוטו, אין-דירה או חו"ל פעם בשנתיים. אתה יודע כמה כאלה יש? אותו דובר ששמעתי ברדיו דיבר על מהות מעמד הביניים הקורס. כאלה שחיים כאילו בסדר, אולי קונים לחם מיוחד ולא אחיד, אולי שותים קפה מעת לעת בארומה (בכ"ז, מעמד ביניים), אבל אין להם אגורה אפורה ליום שצריך אם חו"ח קורה משהו לאחד מבני המשפחה. כל מי שיש לו הורה סיעודי או בן משפחה חולה במחלה קשה, ואין באפשרותו להעניק לו טיפול טוב יותר חי בתחושה של אין-אונות נוראית. מיותר לציין, שזה כולל גם בריאות אישית שדורשת טיפול מיוחד. לבני מעמד הביניים אין בעיה של מודעות לצורך לטפל בדברים. הם, בד"כ, משכילים ומבינים עניין אבל האיי-קיו לא הופך לשטרות של כסף כשהמשכורות כמו של גב' כהן שציינת מעליבות-מספיקות לשכ"ד וחשבונות… ועכשיו-הרי צריך להתחיל לחיות…אכן, לפי אותו דובר ברדיו, קל וחומר, אלו שמרוויחים/ות כ-6000 ש"ח או פחות; הם במצב קשה עוד יותר. אני בטוחה שהדאגה למעמד הביניים הנמוך לא תדלג על החובה לדאוג באופן בהול לקשישים, ולחלשים בחברה שלנו. השאיפות שלי ושל דומים לי פשוטות-אם אדם חי פעם אחת, וממילא שולט באופן מוגבל בגורלו, אדם ראוי שיחיה בכבוד, ברווחה, באופן בו יוכל לקיים את עצמו, לדאוג לקורת גג, לתזונה ובריאות ללא מורא. וכמו שאומרת הבדיחידה-לשם מה להאריך חיים אם אין בשביל מה לחיות?-חשוב לראות עולם-פעם ב—חמש שנים…אני מכירה כ"כ הרבה אנשים, כולל ההיסטוריה שלי, שיחתמו על זה.