הטרגדיה אנטיגונה מאת סופוקלס (442 לפנה"ס) היא אחד המחזות החשובים ביותר בתולדות הדרמה העולמית. ככזה, מופיע המחזה בתוכנית הלימודים בספרות ברמה הבסיסית של 2 יח"ל. בפרק הדרמה של השנים האחרונות התלמידים נבחנים אודות שני מחזות: דראמה קלאסית או נאו-קלאסית (1) ודרמה מודרנית (2). גם אני, כמורים רבים לספרות, מלמדת את אנטיגונה. כל שנה אני מתלבטת מחדש האם לשנות ממנהגי ולבחור במחזה אחר: אם להישאר ביוון העתיקה-למה לא אדיפוס המלך? ואולי ללמד הפעם את שקספיר? אבל אני בוחרת, כל שנה מחדש, באנטיגונה בגלל שאנטיגונה מעלה שאלות חינוכיות על-זמניות שאיני רוצה לוותר עליהן.
כמו טרגדיות אחרות גם אנטיגונה עוסקת בדילמות שעניינן: משמעות החיים, אהבה, משפחה, מהות השלטון ועוד. שאלות אלה משמשות אתגר למחשבה ולדיון בכתה. לגבי דידי, קריאת יצירות ספרות מסבה הנאה צרופה מהאומנות הכתובה. אולם, גם אני רואה בפגישה עם הספרות אמצעי לצורך הרחבת ה'אני'. יצירה ספרותית מזמנת לקורא מחשבות ורגשות על כל גוניהם. הקורא יכול להזדהות עם הדמויות, עם האתגרים העומדים מולן ועם דרכי ההתמודדות שלהן. במהלך תהליך הקריאה אנו מגלים שקשיים ובעיות הם אוניברסאליים. תגלית זו גורמת לקורא להזדהות עם המסופר, לפתח תובנות לגבי חייו ולהתנהג בהתאם. כמו כמה מבקרי ספרות, אני רואה בדמותה של אנטיגונה סמל חינוכי.
אנטיגונה של סופוקלס מעמיד במרכזו את אנטיגונה המפרה את צו המלך קראון כשהיא בוחרת לקבור את אחיה למרות צו האוסר על כך. נימוקיה הם דתיים (חוק האלים) ולא פחות חשוב ? מצפוניים. מתוך נאמנות לעקרונותיה יוצאת אנטיגונה למשימה. קראון המלך, בשם הצו המלכותי, האיסור והסמכות קובע שעליה למות למען יראו וייראו.
הדילמה, במחזה, המציבה שני ערכים חשובים של התנהגות: התנהגות על-פי חוק המדינה לעומת התנהגות על-פי צו המצפון מראה שלכל חברה קראון ואנטיגונה משלה. עד כדי כך שלאורך השנים ניתנו במקומות שונים ובעתות שונות פרשנויות אקטואליות למחזה. הפילוסוף פרידריך הגל, למשל, ראה בקונפליקט קראון-אנטיגונה קונפליקט של אמיתות שוות. שניהם צודקים, לדעתו, והמאבק בין הניגודים הוא שמוליד שינוי ותמורה בחברה. המשורר הגרמני פרידריך הלדרלין חשב שאנטיגונה מייצגת שאיפה לצדק אידיאלי. נראה שהגישה הפרשנית, שהתמסדה, היא הגישה המוראליסטית-הומניסטית הרואה באנטיגונה דמות הרואית המקריבה את חייה למען עקרונות נעלים של הקיום האנושי. לא במקרה ראו תנועות שחרור לאומיות או קבוצות אתניות מדוכאות באנטיגונה, דמות הניצבת באומץ ובנחישות מול קראון בשם האידיאלים של כבוד האדם, סמל להזדהות.
זאת ועוד, יוצרים מודרניים ראו במחזה יצירה אקטואלית, רלוונטית וחומר לפרשנות, לעיבוד, ולהמחזה חוזרת על בסיס תפיסה מודרנית ואקטואלית. הקונפליקט אנטיגונה-קראון קיבל משמעות רלוונטית ואקטואלית במחזות מודרניים שונים שנכתבו בתקופות של מאבק ומלחמה. אנטיגונה ייצגה וסמלה במחזות אלה את האחווה האנושית ואת אהבת השלום, ואלו קראון היה דוברם של העריצות ושל המיליטריזם הכוחני. בעיצומה של מלחמת העולם השניה כתב מחנך אמריקאי מאמר: "איך ללמד ספרות בזמן מלחמה". אותו מחנך שב ליצירות הומניסטיות כמו אנטיגונה. אנטיגונה בעיניו היא הדוגמא ל"אותו רגע בחיי אדם שבו עליו לבחור בין מילוי החובה או ההשתמטות ממנה". על-פיו, המחזה מוצג גם כחומר אידיאלי ואקטואלי תמיד למטרת חינוך לדמוקרטיה. אנטיגונה פועלת בשם "זכויות האדם". דרך ההתמודדות של אנטיגונה, גם על-פי אותו מחנך, אינה הדרך השגורה.
מניסיוני, הבחירה בהוראת המחזה אנטיגונה עשויה להראות לתלמידים תמוהה. המחשבה על קריאה של מחזה כבן 2450 שנים מרתיעה. אולם, קריאה במחזה ודיון בדילמות שהוא מעלה, מפיגים חששות אלה. המחזה אנטיגונה מעלה במרכזו דילמה על-זמנית. התלמידים ממירים, בעצמם, ללא הכוונה, את "חוק המלך" ו"צו המצפון" של המחזה הקלאסי באירועים אקטואליים בני-זמננו.
אם תרצו: "אותה הגברת בשינוי אדרת".
ו….."רבותי, ההיסטוריה חוזרת".
מסתבר שאף פעם לא פשוט…..ושלכל בחירה….יש מחיר.