לאחר יותר מארבע שנים בהן ניהלתי בהתנדבות קבוצה עסקית בארגון, ובחלקן ריכזתי את קבוצות הצפון, החלטתי שהגיע הרגע לפרוש מהתפקיד ולהתמקד בעסק שלי: "סיפורי חיים-אילנות יוחסין" תיעוד משפחות ויחידים, ישובים ומפעל חיים
התלבטתי בנושא מספר חודשים, והגיע הרגע לבצע. את ההודעה על החלטתי הודעתי ממש לפני חג הפסח שהשנה היה חג החירות שלי ואת המפגש קיימתי לאחר הפסח ולפני חג העצמאות. כמה סימלי.
אני מאושרת מהחלטתי זו, כבר חשה בשינוי. במהלך השנים האחרונות העסק צמח, אני חייבת לו את זה, אני חייבת לי את זה.
מועד היציאה לאור סמלי, הרי בעצמאות אנו דנים ומתחבטים מידי יום ביומו.
שנים רבות אני מרצה בתחומים שונים בפני אנשים, אחת מסדרת ההרצאות שלי נקראת "עצמאות מהי". במהלך ההרצאה – שהינה רב שיח עם הקהל שאורכו כשעתיים, אני מעלה שאלות רבות בנושא, ביניהן:
האם אני חופשיה לבחור הכל? או שהחיים מגבילים את בחירותיי?
האם עצמאות קשורה לאיכות חיים ולאיכות החברה בה אני חייה?
האם אני חופשיה ליצור כראות עיני? או שהמוסכמות מגבילות את תעופתי?
האם למשטר בו אני חיה יש קשר לחופש או הגבלת העצמאות שלי?
הנושא גדול ומקיף. רבים מידי מדקלמים את המילה עצמאות ומשייכים אותה למדינה.
ובחיי היומיום? מעבר לדיון? האם אדע להשתחרר מהצורך בהתנדבות? האם סיפקתי בתוכי את המקור ממנו הוא נובע? האם די?
שנת 2012 היתה שנה נפלאה עבורי מהרבה בחינות, במהלכה למדתי לשחרר, למדתי לשים את עצמי מעט יותר במוקד, להתנהל מעט אחרת. ביומה האחרון של השנה היה לי דו שיח עם היושב במרומים והודעתי לו ששנת 2013 תהיה נפלאה עוד יותר.
ואכן, בשנה זו חירות ועצמאות ילבשו עומק ולבוש חדש עבורי. אני רותמת את עצמי להתנדב עבורי.