בשעות הבוקר, הצומת שמפרידה בין רחוב אלנבי לרחוב העלייה נראית ככל צומת ראשית בעיר גדולה – סואנת, הומה, שוקקת חיים ועמוסת תנועה. בלילה מסמנת הצומת את ההפרדה בין חלקי העיר – בין המוכר למודר, בין המואר למופקר, בין העיר הלבנה בה יכולות נשים לצעוד בביטחון יחסי לבין העיר השחורה, המוחשכת, בה אנו נעות במהירות, בדריכות, במתיחות שנגמרת רק כאשר אנו נועלות אחרינו את דלת הבית.
כ-150,000 אישה ואיש חיים בדרום תל אביב, שליש מתושבי העיר, 30 אלף מתוכם בשכונות הסובבות את התחנה המרכזית הישנה. השכונה שהפכה בשנים האחרונות למוקד פשע ואלימות, זו שרק תחנת המשטרה ובית הכנסת הניצבים בפתחה מסמנים שאולי היו בה פעם חוק וחסד. בתוך המרחב הזה, ישנן נשים שאין להן מרחב אחר – פליטות, חסרות בית, מהגרות עבודה או כאלה שעוסקות בזנות וחשופות ללא הרף לאלימות ואונס.
הנשים מבקשות את זה
כרגיל, מבקשים מאיתנו "היזהרו", "אל תלכו בחושך", "אל תלכו לבד", "הימנעו", כאילו קיומן של נשים במרחב הוא שמייצר את האלימות. במקום אחריות ציבורית, חברתית וחוקית לבטחונן של נשים, דורשים מאיתנו לא להפריע לחברה להתעלם מהחצר האחורית שלה.
הסבר (תמונה: יח"צ)
עבור רבות מתושבות דרום תל אביב, "אני קופצת רגע לקיוסק", איננו משפט פשוט. ישיבה במרפסת או בחצר הבית עלולה להיות מאיימת בפני עצמה. טיול עם הכלב הוא משימה שיש לתאם עם שכנים. כשיורד הלילה, כל יציאה לרחוב הופכת למערך מחושב של ניהול סיכונים.
במדינה מודרנית מתוקנת, כמו זאת שמתנהלת מהצד המואר של כיכר המושבות, ישנם שוטרים האמונים על אכיפת החוק. אך במדינת דרום תל אביב מפעילה משטרת ישראל שלוש ניידות סיור בלבד בלילה, שלא רק שאין ביכולתן לבצע פעילויות מניעה או לענות לקריאות חירום בזמן תגובה סביר.
לוקחות את החוק לידיים
בשנת 2006, קמה קבוצת נשים הודיות שהכירו בכך שאף על פי שהחוק אמור להגן עליהן, החברה ומערכות האכיפה שלה אינן עושות זאת. נשים אלה קמו, לבשו ורוד והחלו לפעול בעצמן, למען הצדק. הכנופייה הורודה, כמו שכינתה אותן התקשורת, מתחילה כל עימות באופן מילולי, אם מול התוקפן ישירות או מול הרשויות. אולם כאשר מופעלת נגדן אלימות, הן לא נמנעות מתגובה, גם במחיר של עימות פיזי. האמירה שעומדת מאחורי פעילותן ברורה, אם אנחנו מופקרות כבודדות, כקבוצה יש לנו כוח.
במציאות שנוצרה, אין לנו ברירה אלא ללכת בעקבותיהן ולהגן בעצמנו על עצמנו ועל אחיותינו. אז אנחנו נלבש צהוב ונצא לרחובות. בשלב הראשון נסייר ברחובות דרום תל אביב בשעות הלילה, בקבוצות גדולות, חמושות בגז פלפל ובשוקרים חשמליים ונעשה את מה שיידרש מאיתנו כדי לשמור על בטחונן של נשים.
תאמרו "אי אפשר לקחת את החוק לידיים", אבל היכן שהחוק שמט את ידיו – אפשר ואף צריך. כשאין מי שישמור עלינו, אנחנו חייבות לעשות את זה. אנחנו לא מחפשות אלימות ולא אקשן, אנחנו מחפשות את שלוות הנפש הטמונה בהליכה ברחוב, שאמורה להיות ברורה מאליה. אבל עבורנו ועבור הנשים בסביבתנו היא משאת נפש.
אנו מזמינות את הקוראות להצטרף אלינו לקבוצת הסיור ולהגיע לפגישת התכנון שתיערך ביום ג' הקרוב (30/4) בשעה 20:00 בבית הקפה "אלבי" (הגדוד העברי 8, תל אביב).