כאשר אדם מאובחן כחולה סרטן, הוא ומשפחתו עוברים טלטלה רגשית קשה ועולמם משתנה לחלוטין. מקומם ותפקידם של ההורים המבוגרים במארג המשפחתי אינו ברור. הם שותפים לפחדים ולחרדות ומעורבים רגשית ומעשית במציאות המשתנה של בתם החולה, בין אם היא רווקה ובין אם היא בעלת משפחה. עם זאת, אין דפוס חברתי מוכר לגבי איך הם מצופים להתנהג וגם לא לגבי איך החולה מצופה להתנהג כלפיהם. מה הם בדיוק הגבולות? איך בונים אותם מחדש? מה יעשו ההורים עם החרדות והפחדים שלהם? אין נורמות מקובלות חברתית לגבי מתן מידע להורים על מחלת הסרטן של ילדיהם המבוגרים.
ברוב המקרים ההורים מעורבים מאד ונדרשים למלא מגוון תפקידים רגשיים, לוגיסטיים ולפעמים כלכליים בהתנהלות המשפחתית, זאת בלי שיש התייחסות למצבם. ההורה 'נכנס' באופן אינטנסיבי לחייה ולעיתים גם למשפחתה של בתו בתפקיד שונה מזה שהיה לו לפני המחלה. ההורה חוזר, לפחות בתפיסתו את עצמו, לתפקיד של ההורה שהיה לו: הורה דואג, מטפל, יודע, מייעץ ומסתיר את רגשותיו הקשים. אולם לא תמיד ההורה יכול לעמוד בתפקיד זה בשלב זה של חייו, ולא תמיד החולה מוכנה לקבל את ההורה בתפקיד זה.
עמותת 'אחת מתשע', המסייעת לנשים חולות סרטן שד וקרוביהן, מציעה להורים שבתם חלתה מפגשי ייעוץ ותמיכה במסגרתם יוכלו לשתף, לחלוק רגשות וחוויות ולקבל כלים להתמודדות. לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ס יעל יגור בטלפון 03-6021717 שלוחה 226.
עמותת "אחת מתשע" מסייעת לנשים חולות סרטן השד וקרוביהן מאז הקמתה בשנת 1994. העמותה מעניקה תמיכה באמצעות מתנדבות, שהחלימו מסרטן השד, לצד תמיכה רגשית על ידי אנשי מקצוע ומסייעת במידע ובמיצוי זכויות. העמותה מקיימת פעילויות הסברה ומהלכים תקשורתיים להעלאת המודעות לגילוי מוקדם למחלה, ומובילה מאבקים ציבוריים לשינוי מדיניות בתחום בריאות השד בישראל.