"אין לי כבר כוח… וכסף, אני צריכה כסף!"
תפסיקי להתלונן- את בחרת להיות עובדת סוציאלית, מה חשבת? שתהיי מיליונרית?"
"לא, ממש לא, אבל…"
ציטוט קטן משיחה חשובה שהייתה לי עם חברה השבוע והאבל הזה לא מניח לי… רץ לי בראש ועושה לי כאבי בטן. נכון, בחרתי ללכת וללמוד עבודה סוציאלית, אני אפילו לא עובדת סוציאלית עדיין, אבל אני רוצה לספר קצת במה לא בחרתי…
אני לומדת בתכנית של הסבת אקדמאים לעבודה סוציאלית, זו תכנית אליה מגיעים אנשים מכל מיני תחומים שונים ומשונים שבוער בהם לעסוק בתחום הנפלא הזה. אנחנו כבר לא בני 21 וחלקנו בעלי משפחות, עבודות רציניות וחיים שלמים שאינם בהכרח סטודנטיאלים. משום מה בכולנו נכנס הג'וק הזה- אנחנו רוצים (ובעיקר רוצות) להיות עובדים סוציאליים! רוצות לעזור, לשנות, לייצג את מי שלא תמיד יכול, את מי שמקופח, מנוצל, מודר…
הפלא ופלא, אחרי חצי שנה של לימודים אני מבינה- שאנחנו המנוצלים, החלשים והנזקקים- אז איך זה קרה? מסתבר כשעושים הסבה לתחום אחר- הלימודים אינם מסובסדים בשום צורה. אנחנו משלמים 8000 ? בשנה עבור הכשרה, בהכשרה הזו אנו עובדים יומיים מלאים בשבוע בחינם (כלומר, לא בדיוק בחינם- אנחנו משלמות ומשלמים עליהם ממיטב כספנו). אז מעבר ל-8000 ?, אלו גם ימי עבודה, נסיעות והוצאות נוספות שאף אחד לא מכיר בהן. ועוד לא דיברנו על שכר הלימוד שעלינו לשלם (עוד כ-14,000 ? לשנת לימודים). על ההכשרה בלבד אנו משלמים סכום שכמעט שווה לשנת לימודים בתואר ראשון. (ואני בכלל לא נכנסת ליוקר המחיה, או חלילה אם יש לנו ילד חמוד לפרנס).
ברוב תמימותנו ניגשנו לאוניברסיטה וביקשנו לדעת- "איפה הכסף"?, רצינו פירוט לאן הולכים אותם 8000 ? עלומים שאינם כלולים בשכר הלימוד הבסיסי. בייחוד אחרי שחלקנו לא היו מרוצים מאיכות ההכשרות ובעצם מכל מה שאנחנו מקבלים במסגרת הזו. אני מניחה שאם היו מתייחסים אלינו ברצינות, לא הייתי כותבת כאן עכשיו… חוסר שקיפות טוטאלי, אף אחד לא יודע לאן הולך הכסף ואיך הוא מחולק, אף אחד לא נותן מענה לגבי גובה הסכום. כולם מאוד נחמדים, מקשיבים לתסכולים שלנו ומכילים, אבל תשובות אין. תסלחו לי, אבל אני לא צריכה הקשבה- זכותי דעת על מה אני משלמת ולאן בדיוק (ולמי) הכסף שלי הולך.
אחת הסיבות העיקריות שהובילו אותי למקצוע הזה הו שינוי חברתי אמיתי, אחד כזה שיבוא מבפנים. חוסר שקיפות ומענה, ניצול בוטה של אנשים ובירוקרטיה אין סופית- הם בדיוק הרעות החולות שמובילות לבעיות האמיתיות בחברה שלנו, לא ייתכן שבמחלקה לעבודה סוציאלית, שחורטת על דגלה את עקרונות הצדק החברתי והשינוי ישועתקו בדיוק אותן בעיות שהובילו עשרות אלפים לרחובות בקיץ כלשהו.
אז נכון, בחרתי. הבחירה הזו עושה לי כאב ראש, כאב לב וכאב חד בכיס. אני הולכת עם הבחירה הזו עד הסוף- כי אני אוהבת אהבה גדולה את מה שאני עושה וחולמת על כל מה שעוד נותר לי לעשות.
לא בחרתי להיות מנוצלת, ממודרת, ממורמרת וסובלת- עם זה אני לא אסכים ולא אשלים! ולא מסכימה ללכת עם זה אפילו לא צעד אחד נוסף.
אולי זו נשמעת לכם כמו בעיה פרטית- אבל זו לא! זה הדור הבא שיטפל בדודה, בסבתא, בילדים ובשכנים שלכם, אולי אפילו בכם. הבעיות האלה לא שייכות לעובדות סוציאליות בלבד- הן בעיות שאנו נתקלים בהן בכל יום ובכל מקום. אז אנחנו מתחילות את השינוי בקטן, אצלנו בבית ומזמינות אתכם להצטרף, אולי בסוף ניצור פה שינוי אמיתי וגדול שייגע בכל אחת ואחד מאיתנו.