הערב קיבלתי סמס מהגננת (המקסימה, המדהימה והמוערכת): הורים יקרים, יכול להיות שתהיה מחר שביתת סייעות בגן. אם אכן כך, לא נוכל לקבל ילדים לגן, היערכו בהתאם ובדקו את סטטוס השביתה בחדשות.
אני לא יודעת אם אתם שומעים את האנחה שלי, אבל האמת, אני פשוט לא יכולה יותר. אני חולה על הילדים שלי, ונמצאת איתם כמה שאני יכולה, אבל למרבה הצער, או שלא, אני גם אישה עובדת. והצירוף הזה, כשהילדים קטנים, הולך ונעשה בלתי אפשרי.
טלו קורה מבין עיניכם, והסירו מעל לבכם את ההסתכלות המיקרוסקופית רק במשרד "שלכם". הנשים כאן קורסות, ובואו נניח רגע לפוליטיקלי קורקט.
כי אנחנו עדיין אלה שיושבות בראיון עבודה ולא מתקבלות כי אנחנו אימהות לילדים קטנים (ברור שהמעסיק העתידי לא שואל כמה עוד את מתכננת, אבל הוא יעדיף גברבר בן 20). אנחנו אלה שנאלצות לשמוט את הידיים מהמקלדת בשעה 15:00 כדי להוציא את הילדים מהמסגרות.
אנחנו אלה שמתלבטות אם לחזור לעבודה כשאנחנו יולדות במאי, כי הגברים עדיין לא מספיק גברים כדי להגיד בראיון עבודה: "אני מסיים לעבוד כל יום ב 15-16, כי יש לי חיים / משפחה". כשאנחנו מחפשות משרה מתאימה לכישורינו, אנו נאלצות לשלוח קורות חיים למשרות שהדרישה הראשונית בהם היא: "9 שעות עבודה ביום, מוכנות לשעות נוספות", בלי להזכיר את 12 ימי החופשה השנתיים שנהיה זכאים להם כנראה עד שנצא לפנסיה, כי היום כבר אין אפשרות לצבור ימי חופשה. (ככה זה כשעוברים מעבודה לעבודה תוך שנים ספורות)
כמעט כל חברותיי האהובות והמוכשרות והמוערכות עובדות בעבודות לא מספיק טובות, לא מספיק מתגמלות, לא מספיק נותנות ביטוי לכישוריהן – מהסיבה היחידה והפשוטה שהן כן מקבלות אותן כמו שהן, מקבלות את שעות העבודה שלהן ומוכנות לא לפטר אותן כשהילד חולה וזה אבסורד מזעזע, כי שוק התעסוקה אובססיבי מדי במדידת שעות עבודה ולא איכות או תפוקה.
שוק התעסוקה מעוות. כמה פעמים עוד אפשר לומר את זה? המערכת הכוללת לא מאפשרת כיום לנשים לצאת לעבודה. כשאת שכירה ודאי שלא, וגם כשאת עצמאית החיים לא קלים. הדור השתנה כאן. אי אפשר להפקיר את הילדים לשחק ברחוב. זה עבד כשלא היו כאן רחובות, אבל היום המצב שונה.
אם אתם רוצים שהאדם העובד ישלם מיסים תנו לו לעבוד. תדאגו למספר נורמלי של ימי חופשה בשנה, תדאגו להעביר את השוק לתנאים נורמליים ולא תנאי עבדות של עבודה-ללא-הפסקה.
תנו באימהות אמון, תנו להן לעבוד בעבודות ניהוליות בחלקיות משרה. תאמינו לי, הן יכולות לעשות את זה. תדאגו למסגרת לילדים למשך כל השנה (ועזבו אותי עכשיו מהדיון מול המורים, אין קשר. אפשר למצוא פתרונות שלא קשורים למורים). מסגרת כזו שתאפשר להורים לעבוד, ומדי פעם, גם להיות בחופש עם הילדים בידכם הדבר וכדאי לכם, כי אחרת, עוד כמה שנים בודדות אנחנו נקרוס. ולא יהיה מי שיחזיק כאן את החיים המתארכים או לשלם על הקברים שלהם לכשימותו.