בפתח ישיבת סיעת מפלגת העבודה אתמול (ב') אמרה יושבת ראש האופוזיציה, ח"כ שלי יחימוביץ' (כך לפי דיווח של הבלוגרית הפוליטית טל שניידר), שאם סיון כהן ז"ל הייתה נרצחת בפעילות טרור, הייתה ישראל מגיבה "באופן קשה". רצה הגורל וכהן ז"ל נרצחה על ידי בעלה. ככזו היא "בסך הכל" שם נוסף ברשימת הנשים שנרצחו על ידי בני זוגן וככזו, הקבינט הבטחוני לא התכנס בזריזות על מנת לבחון את הדרכים שימנעו את האסון הדומה הבא.
עוד ב Onlife:
- נלחמות באנסים: משטרת הנשים שמרביצה כדי להרוג
- רצח נשים הפך לאופנה פופולרית
- חיה בזוגיות? את לא באמת חופשייה ובטח לא שווה לו
כי בעוד שהאיומים מחוץ מהווים איום ממשי וגלוי לעין, ודרכי ההתגוננות מפניהן רבות ומגוונות (כיפת ברזל! גיוס מילואים! עוד כיפת ברזל! גדר הפרדה! צוללת במיליארד שקל!), האיום הטמון בכלי נשק כלפי גברים ונשים בתוך התא המשפחתי והמרחב הפרטי נתפס כאירוע נקודתי שנובע אך ורק משאיפותיו הרצחניות של המחזיק בנשק. משכך – לא רק שמדובר בטרגדיה אישית, אלא שגם אין דרך למנוע אותה. הרי איך אפשר למנוע ממי שרוצח את אישתו לעשות זאת? אבל כל העניין הוא שבהחלט אפשר.
האם הריב היה נגמר ברצח אם לא היה אקדח בהישג יד?
רצף האירועים האחרונים מזכיר שוב שמדובר בתופעה, ולא רק בטרגדיה אישית. מאז שנת 2002 לפחות 20 רוצחים השתמשו בנשק המיועד לאבטחה על מנת לפגוע בבנות או בני זוגן ובאחרים מסביבתם הקרובה. מספר לא ידוע של רוצחים, בדומה לגולן כהן בתחילת השבוע, השתמשו בנשק שניתן להם על ידי כוחות הבטחון הציבוריים לצורך התקיפה (ועוד לא הזכרנו את מקרי ההתאבדות, התאונות ותקיפות שנעשו בנשק ארגוני שנגנב על ידי אחר). במלים אחרות, אקדח שניתן לאדם (ברוב המקרים – גבר) על מנת להגביר את הבטחון ואת תחושת הבטחון במרחב הציבורי, משמש לא פעם על מנת לפגוע בבטחון ובתחושת הבטחון (ברוב המקרים – של אשה) במרחב הפרטי.
אם כך, עולה השאלה – בטחון למי? מחקרים בעולם מראים כי הסיכוי של אשה להרצח כשיש נשק חם בבית גדל פי 3 ועד פי 5 לעומת בית שאין בו נשק חם. חשוב להבין – רבים ממקרי הרצח או הפגיעה בתוך התא המשפחתי אינם מתוכננים מראש, אלא הם תוצאה של מריבה שהתלהטה. לא מן הנמנע שאם לא היה נוכח אקדח בהישג יד הוויכוח היה מסתיים בצעקות, בשבירת כוס או בזריקת צלחת. לא נעים ואפילו יכול להיות מסוכן, אבל רחוק עשרות מונים מירי שבסבירות גבוהה עלול להיות קטלני. נכון, גם סכין יכול לשמש לפציעה ולרצח, אבל כדי להרוג אדם בסכין נדרש זמן, כוח ו"כישורים" שונים – פיזים ומנטליים – בעוד שכדור אקדח יכול להרוג ברגע אחד ולא מאפשר להשתהות ולהתחרט. מחקר ישן מארצות הברית, שפורסם לפני כעשרים שנה, מצא שתקיפות נשים בכלי יריה מסתיימות במותן בתדירות שגדולה פי 12 מתקיפה באמצעים אחרים. לא סתם ידועים מקרים רבים בהם הרוצח, לאחר שקלט את תוצאות מעשיו, בחר להתאבד באותו הנשק ממש.
הגיע הזמן לדרוש שקיפות בנשק במקום נשק שקוף
נשק ארגוני לא אמור להיות בבית. הוא לא אמור להיות בבית מבחינה הגיונית (כי הוא נועד לשמש לצורך "בטחון הציבור") ולפחות ככל שמדובר בנשק אבטחה – הוא גם לא אמור להיות בבית מבחינה חוקית. ואכן, המחוקק מודע לכך שנשק חם דורש פיקוח וזהירות יתרה, ומטיל סייגים ודרישות בטרם יעניק לאדם רשיון נשיאת נשק פרטי. אותו פיקוח וזהירות מתמסמס כאשר מדובר בנשק ארגוני נוכח מילות הקסם "צורך בטחוני", ולעזאזל השאלה אם אקדח שמסתובב במרחב הפרטי מגביר את הבטחון או דווקא פוגע בו.
כיום הרשויות בישראל לא אוספות מידע על מקור נשק בעבירות חמורות ולא עורכות בדיקות תקופתיות לברר האם המחזיק בנשק מצוי בנסיבות המוכרות כנסיבות הידועות כמועדות לפורענות (כדוגמת מצוקה כלכלית, הליכי גירושין או פרידה). מה כן יש? קביעה בחוק שנשק המיועד לאבטחה יוגבל לאזור האבטחה, קביעה אשר בפועל ריקה כיום מתוכן וכלל לא נאכפת.
חשוב שנזכור וחשוב שנזכיר: בטחון, ולא פחות מכך – תחושת בטחון, לא מתחילים ונגמרים רק בגבולות המדינה ובכבישים אלא גם, ואולי בעיקר, בבית פנימה. הגיע הזמן לדרוש שקיפות בנשק במקום נשק שקוף. לבדוק, ולחזור ולבדוק שוב ושוב, מה באמת שומר על הבטחון שלנו.
לעמוד הפייסבוק של האקדח על שולחן המטבח – לאיסוף נשק חברות אבטחה ממאבטחים בתום המשמרת, ולצמצום תפוצת הנשק הקל במרחב האזרחי בישראל