הישראלית
פרופ' מיכל ירושלמי – מראה לנו מתמטיקה
לכבוד תחילת שנת הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה, אני שמחה להביא חדשה טרייה טרייה מהאקדמיה הישראלית: פרופ' מיכל ירושלמי, ראש המכון לחקר אלטרנטיבות בחינוך בחוג לחינוך מתמטי באוניברסיטת חיפה, זכתה בפרס של האגודה הבינלאומית לעיצוב ופיתוח בחינוך לשנת 2010.
הפרס ניתן לפרופ' ירושלמי, בזכות תוכנית לימודים חדשה שפיתחה ושמה "לראות מתמטיקה". התוכנית היא תוכנית חדשנית המסתייעת בסביבה ממוחשבת ומיועדת ללימוד מתמטיקה בכיתות ז' עד י"ב. מעבר לתשואות שלהן ראויה פרופ' ירושלמי על עבודתה, אני מוצאת כאן נקודת אור קטנה נוספת. אני לא יודעת כמה מכם נתנו דעתם על הקשר העצוב שבין לימודי המתמטיקה ה"קלאסיים" (כלומר, בתקופה הטרום ממוחשבת) ובין נשים, בשנים הקריטיות של עיצוב תודעתן, כלומר ילדות.
בתקופתי, כמו שאומרים, שיעורי המתמטיקה היו הכנה לא רעה לחיים האמיתיים, מהבחינה הזו שבנות כמעט שלא נספרו בהן. ילדות שהשתתפו בצורה פעילה בשאר השיעורים במערכת השעות "הועלמו" בשיעורי המתמטיקה כעניין שבשגרה.
כעת, יש לקוות, אנחנו עומדים בפתחו של עידן חדש במערכת החינוך בכל הנוגע לשימוש בכלים ממוחשבים. הלוואי שהשינוי היסודי הזה והנשים שמובילות אותו, כמו פרופ' ירושלמי, יחזירו את התלמידות האבודות לשיעורי המתמטיקה.
האקטואלית
סינתיה ניקסון – נערת חודש אוקטובר
חודש אוקטובר, הוא חודש המודעות הבינלאומית לסרטן השד. בנוסף על כך, השבוע ציינו ברחבי העולם גם את היום הבינלאומי ל"יציאה מהארון" (שחל ב-11 באוקטובר). ניסיתי לחשוב על אישה אחת ששני המועדים הללו רלוונטיים לחיים שלה, והגעתי לשחקנית סינתיה ניקסון, המוכרת יותר בתור מירנדה הובס, הרבע הג'ינג'י של "סקס והעיר הגדולה".
ניקסון היא מהנשים הללו שהבינו מהר יחסית, ששום דבר לא קורה לאף אחד בפעם הראשונה, ושאף אחד לא צריך להסתובב בינינו בתחושה הזו. במילים אחרות: אקטיביסטית.
סרטן השד התגלה אצל ניקסון לפני כארבע שנים, באוקטובר 2006, בבדיקת ממוגרפיה שגרתית. לאחר תקופה קצרה שבה שקלה לא לפרסם את דבר המחלה, היא החליטה להסתער על הנושא ונתנה פומבי לסיפור הפרטי שלה בתוכנית שהוקדשה לנושא בזמן ושודרה בזמן צפיית השיא, וכן בהשתתפותה בארגונים שמטרתם להעלות את המודעות למחלה.
גם את השינוי בחייה הפרטיים (ניקסון נמנעת משימוש במושג "יציאה מהארון" שכן, לדבריה, מעולם לא חשה שהיא בתוך הארון. היא פשוט התאהבה באישה והלכה אחרי הלב), גייסה ניקסון לטובת פעילות ציבורית. היא אף זכתה בפרס מארגון המעניק מלגות לסטודנטים מקהילת הלהט"ב האמריקאית על כך, שהיא משמשת דוגמה לצעירים מקהילה זו בהתנהלותה בתקשורת.
קורבן הנסיבות
ליו שיאה – אישה במצור
ליו שיאה– משוררת, ציירת וצלמת סינית – עלתה בשבוע האחרון לכותרות בנסיבות שהתואר "לא ברורות", יהיה לשון המעטה שלהן. בעלה, ליו שיאבו, הוכרז כזוכה בפרס נובל לשלום לשנת 2010. שיאבו הוא סיני שפרסומו בא לו מהפעילות המתמשכת שהוא מקיים נגד המשטר במדינתו. הוא כלוא מיוני 2009 באשמת פעילות פוליטית אסורה ומרצה עונש של 11 שנות מאסר שנגזר עליו.
בעקבות ההכרזה על בעלה כזוכה בפרס, וכתוצאה מכך שעד היום היא שימשה הקשר הכמעט יחיד שלו עם העולם שבחוץ, הושמה שיאה במעצר בית שתנאיו לא ממש ברורים למי שמנסה ליצור איתה קשר.
אנשי התקשורת, הפעילים למען סין ונציגי פרס נובל, מנסים בימים אלה למצוא גישה הן אל שיאבו והן אל שיאה, וזאת למרות ההגבלות הבלתי נתפשות שהטיל עליהם המשטר במדינתם. אחד מאותות החיים האחרונים שהתקבלו משיאה, התפרסם ברשת החברתית טוויטר. היא פרסמה שם שהיא נתונה במעצר בית ומנועה מלהשתמש בטלפון.
האייקון
ברברלה ? הנזק המצטבר
ב-10 באוקטובר 1968 עלה לאקרנים בארצות הברית הסרט "ברברלה" ותרם לעולם שני דברים: האחד, את השם ללהקה שהקימו סיימון לה בון וחבריו עשר שנים מאוחר יותר; והשני, את הדימוי שמקובע לנו בראש כשאנחנו חושבים על גיבורת על.
דמותה של ברברלה, שגולמה על ידי ג'יין פונדה הצעירה, בתקופה הטרום טרום פמיניסטית שלה, יושבת היטב גם בראשיהם של אלה שמעולם לא צפו בסרט. שיער בלונדיני נפוח, ריסים מודגשים, מגפי ויניל עד גובה הברך, מחוכים פטישיסטיים ? כמעט כל גיבורות העל שחלפו על מסכינו מאז נראו ככה.
נכון שהסרט, בצפייה רטרואקטיבית, הוא סוג של בדיחת מד"ב מיושנת. אבל תחשבו מתי הוא יצא, מה היה הלך הרוחות אז ומה הנזק, הו הנזק… לא שמישהו חשב שרוז'ה ואדים, הבמאי שהמציא את בריז'יט בארדו בגרסה הטרום טרום גזענית שלה בסרט "ואלוהים ברא את האישה", מסוגל היה לייצר סרט שמציב במרכזו אישה חזקה באמת.
כשאנחנו חושבים על 1968 אנחנו רואים בעיני רוחנו את הנשים החזקות של קיץ האהבה, את הדיוות של וודסטוק, את אלה שסללו לנו את הדרך להיות מי שאנחנו. מתברר שהסתיו של אותה השנה לא הביא איתו בשורה גדולה. לפחות סיימון לה בון קיבל השראה חיובית.
הבת של
בריסטול פיילין ? מה לך, ילדה?
השבוע זכינו לחזות בפרק החדש בסאגה המתמשכת הקרויה "שרה פיילין ? מתחת לאיזו אבן הגחת?!". במרכז הסיפור הפעם פיילין ג'וניור, הלוא היא בריסטול האומללה, שמנסה ללא הצלחה לייצר לעצמה תדמית של… לא ברור בדיוק מה אבל היא הולכת על זה בכל הכוח.
תקציר הפרקים הקודמים: בזמן שאמא שרה, פילסה דרכה למגרש הפוליטי של הגדולים, גילתה בריסטול בת ה-17 אז, ואיתה כל האומה האמריקאית, שהיא בהיריון מהחבר הערס שלי, לוי ג'ונסטון. דעת הקהל העולמית גם היא גילתה עניין, בטח ובטח לאור המניפסטים השמרניים של אימא פיילין. בינתיים ילדה בריסטול את העולל שקיבל את השם האומלל טריפ איסטון מיטשל, נפרדה מהערס והחלה לשמש דוברת של ארגון הדוגל בהתנזרות. בין לבין, היא גם משתתפת בעונה הנוכחית של "רוקדים עם כוכבים", ומנהלת דו קרב מתוקשר מאוד עם ג'ונסטון שמתלכלך על משפחת פיילין בכל מקומון נידח שרק מוכן לתת לו פתחון פה.
השבוע הפציעה בריסטול בקליפ של הלהקה האלסקנית "מעגל סטטי" ("Static Cycle") כשהיא לבושה כובע פרווה (סינתטית, יש לקוות) ונראית עגומה מתמיד. הקליפ הזה אמור להיות מעין "הכל עובר עליך" לקליפ של הזמרת בריטאני סנסר, שבו התארח והתערטל מעט ג'ונסטון הערס. משחקי ילדים זה לא מה שהיה פעם… הקליפ בהשתתפותה של בריסטול טרם שוחרר לרשת במלואו, אבל כאן אפשר לגנוב הצצונת: