כמעט 50% מן הגברים סבורים כי חלוקת התפקידים בבית שוויונית, לעומת 26% מן הנשים. כך עולה מסקר שנערך לאחרונה על ידי חברה המשווקת מותג כביסה חדשני. כמה שהנתון הזה סמלי. חלוקת התפקידים בבית בכל הנוגע לנושא הכביסה, מהווה סיפור מעניין הנמצא מאחורי כל דלת ובכל בית ונותן הצצה לחיים המתנהלים מאחורי הדלת. בכל בית בו חיה ובועטת משפחה, מהווה נושא הכביסה אישיות עצמאית, סוג של בן משפחה נוסף שלא כל כך מחבבים, אבל אין ברירה אלא לחיות איתו. הוא תמיד שם. תמיד. אין דרך להימלט ממנו. הוא חי איתנו ונושם לצידנו. הוא היה כאן אתמול ויהיה כאן מחר.
הכביסה היא האמת המוחלטת שלנו. אקסיומה.
כמו סיזיפוס אשר עורר עליו את זעמו של זאוס, נגזר עלינו לגלגל את הסלע הזה במעלה ההר יום יום ואז לעמוד מן הצד ולהביט בו כשהוא מתגלגל שוב מטה. לא נותר לנו אלא להיאנח ולרדת במורד ההר, רק כדי לגלגל את הסלע שלנו שוב למעלה.
אין עבודה סיזיפית מובהקת יותר מן העיסוק בכביסה, במיוחד בבית בו חיים ילדים. אין כמו הערימה אשר הולכת ומתהווה באיזור מכונת הכביסה, כדי ללמד על מהות הבית. בגדי ספורט מיוזעים מלמדים על מתבגר בריא המבלה שעות במשחקי כדורגל וכדורסל ועל אבא שלו שחרף השיגרה הלחוצה כל כך עדיין מתעקש על משחק הכדורגל השבועי, בגד הבלט מלמד על ילדה שמנסה להגשים חלומות והחליפה המתוקה של מסי במידה שש, מלמדת על קטנטן אחד שכבר מתחיל לגדול ומביט בהערצה גלויה באח הגדול. לקטנה יש ערימה משלה, אני עדיין מצליחה לשמור בקנאות על הפינה שלה ולערום את הבגדים הקטנטנים זה על זה בסדר מסוים. היום בו תתערבב הכביסה שלה בזו של השבט כולו, יסמל את הפיכתה לאזרחית שווה בג'ונגל שלנו. בלי הנחות.
"תראי את הערימה במרפסת", אומר לי החצי מבועת.
"תודה לאל", אני משיבה. זה אומר שחיה כאן משפחה בריאה, שכל אחד מאיתנו מנהל חיים מלאים וחי שיגרה מבורכת רוויה בחוויות. מאחורי כל גרב עומד הסיפור של היום שעבר, מאחורי השמלה החגיגית הלבנה מסתתר טקס שבועות נפלא שהנסיכה השתתפה בו והנה ליד נמצאת חולצת הפיג'מה שהיא הכינה לעצמה עם מספריים וטושים מחולצה ישנה שלי. מאחורי חליפת הג'ודו נמצא סיפור של ילד מדהים שמתמיד כבר חמש שנים בספורט הזה ומאחורי השמלה הקטנטנה יש את סבתא שראתה את הבגד הנהדר הזה בחנות ומיד דמיינה את הפיצפונת האפרוחית בעלת השיער הזהוב צועדת את הצעד הראשון כשהיא לבושה בשמלה.
אז כן, לערימה יש חיים משלה. היא כאן כדי להישאר והיא חייבת תשומת לב. העדר תשומת לב, ממש כמו אצל בן משפחה, יגרור תגובה קשה. היא לא תוותר, אלא תעמוד על שלה ופשוט תמשיך לגדול עד שלא תהיה לנו ברירה אלא להתחשב בה.
חלוקת העבודה אצלנו ברורה – הוא מכבס ותולה ואני מקפלת ומסדרת שש ערימות נפרדות שלא נגמרות אף פעם. אני תוהה איך ארגיש ביום בו ישארו לי רק חמש ערימות לקפל ואז ארבע, שלוש ובסוף ישארו שם רק שתיים.
ממש כמו בהתחלה..
"גברת", מעיר אותי לפתע קולו של סיזיפוס שלי כשהוא שופך בחיוך זדוני ערימת בגדים נקיים על הספה בסלון, "המחלקה שלך לא נראית משהו…"