המחוייבות העמוקה שלי למצוא את החנות האופנה המושלמת (ולהביא לצרכניות ברחבי ישראל חוות דעת כנה ומשוללת אינטרסים), גרמה לי לזנוח הפעם את הרשתות הגדולות ולפנות למותג, שמתהדר בכמה רשתות בת"א וירושלים, אך בעל אופי יותר אקסקלוסיבי וינטג'י – קאלה.
עוד ב-Onlife:
חברות סיפרו לי שיש שם מגוון רחב של חולצות, ואני, שבמלתחתי תמיד חסרות חולצות ראויות לעבודה (משום מה יש לי יותר מדי חולצות ערב – כאילו כל ערב אני יוצאת לפזז על רחבת הריקודים), יצאתי למשימת החיפוש. הצצה בקטלוג בו הוצגו שמלות מיוחדות בשלל צבעים, שבה את עיני.
קאלה לקיץ 2013
הדבר הראשון שקפץ לי לעין בסניף של קאלה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, היה שרוב החולצות בחנות הן למעשה גופיות או חולצות ללא שרוולים. באופן אישי, אני לא מרגישה בנוח ללבוש גופיות למשרד ואני יודעת שנשים רבות חשות אותו דבר. ובמזג האוויר הנוכחי אין סיכוי שאשלב עליונית להופעה.
דבר נוסף – הבגדים בסגנון הוינטג'. אני אוהבת את המראה, אני מתחברת אליו ואני מאמצת אותו בשמחה למלתחה שלי, אבל יש משהו מאוד מגביל במלאי בחנות. איך לומר, בשביל ללבוש הדפס שכיכב על הספות של סבתי ז"ל, אני צריכה מצב רוח מיוחד.
מרבית הקולבים עמוסים בשמלות מתנפנפות וצבעוניות, שלא לומר מצועצעות מדי (שמתאימות יותר לנערות בנות 16) ולא מתאימות ליום במשרד. אולי לשבת אחה"צ. למרות זאת, לקחתי כמה דגמים לתא המדידה, ואיחלתי לעצמי בהצלחה.
בעיה ראשונה: טווח המידות
טווח המידות בקאלה מצומצם – ONE SIZE, S, M וזהו! אם נעזוב לרגע את העצבים שחטפתי על האפליה נגד נשים במידה L ומעלה, אציין שהמידות אולי רשומות על הטיקט, אבל אין בינן לבין המציאות שום קשר. חלק מהדגמים שנשאו את המידה ONE SIZE עלו בקלות וישבו נהדר, ולחלקם בקושי הצלחתי להידחס. הפתרון – כנראה צריך למדוד חצי חנות.
בעיה שניה: value for money
חולצה מכופתרת ורדרדה תפסה את עיני והחלטתי שהיא יכולה להשתלב נהדר עם ג'ינס למשרד. אך כאמור, מדובר בחולצה ללא שרוולים ומחירה 200 שקלים. האם רק לי נראה מוגזם לדרוש 200 שקלים על חולצה שאין לה מספיק בד בידיים? ויתרתי.
חולצה אחרת, שחורה בסגנון אובר-סייז עם הדפס מדליק ומיוחד, קרצה לי מהקולב. מבחינת הגזרה, יש לה יתרון ברור בכך שהיא מטשטשת לחלוטין את הבטן והישבן, ומנגד, היא נעשית צרה למטה ולא עושה חסד לנשים עם אגן וירכיים דשנים.
עברתי לחולצת שיפון שחורה עם הדפס חתול אך כשמדדתי אותה גיליתי שאין פרופורציה בין השרוולים לחולצה – הם חתכו את הזרועות שלי באופן הכי פחות מחמיא שאפשר. בהתחלה עוד התלבטתי אם לקנות את החולצה (במחיר של 300 שקל ) ולקחת לתופרת ש"תשחרר" את השרוולים, אבל החלטתי להיות פרקטית ולוותר. גם בגלל שזו חולצה שמצריכה גופית בסיס מתחתיה. בקיצור, הלאה.
אחד הפריטים שבאמת התעלפתי למראהו הוא ווסט הספארי בצבעי חום-מוקה ושחור. מושלם לגמרי. עם הכפתורים המוזהבים שלו, הוא נראה סופר אלגנטי וישתלב בצורה מושלמת גם לעבודה וגם לדייט חגיגי. גם המחיר שלו, 260 שקלים, נתפס כסביר.
לאן נעלם החלק התחתון?
אחרי שמדדתי את כל החולצות בחנות, עברתי לבחון את אופציות החלק התחתון. שם דווקא שמחתי לגלות מגוון רחב ומגוון של חצאיות מתוקות, עם הדפסים אופנתיים ובאורכי מידי ומיני ואופנתיים, שיכולים להתאים לחלק גדול יותר של הקהל.
מה שנעלם מעיניי הם המכנסיים. פשוט לא היו. כששאלתי את המוכרת, היא הפנתה אותי לקומת ה- saleושם מצאתי 7 זוגות מכנסיים בלבד. עם כל הכבוד לנשים רזות באשר הן, בקיץ, אני הולכת עם חצאיות יום כן יום לא, כדי לתת לרגליים אפשרות להתגבר על השפשפת שתוקפת כל אישה עם ירכיים מתחככות.
חצאית וינטג' של קאלה – יפה אבל חמה מדי לקיץ. מחיר: 300 שקל
באופן כללי אני מסכמת את החוויה מבואסת. מכירים את החנויות האלה שהכל מרגיש צעיר מדי (כמו "forever 21") ולא מתאים למי שעברה את גיל 16? אז זהו, שאני בסה"כ נושקת ל-30 ועדיין לא מרגישה שהבגדים בחנות הלמו אותי, ולא רק מבחינת המידה. יכול להיות שזו אני שמאסה בטרנדים חדשים כל שני וחמישי ורוצה למצוא בגד פרקטי שיעזור לי לשרוד את הקיץ עם קורטוב של סטייל, אבל לא נראה לי שזו בקשה מוגזמת מדי. מה גם, שקאלה לא ממתגים את עצמם כרשת לנערות אלא כמותג אופנה לנשים עם נטייה לסגנון וינטג'.
נקודות אור:
בגדי הים בסגנון הוינטג'י נראים אותנטים לגמרי ומעוררים בי ברגע חשק לקפוץ לים אי שם בשנות ה-60. בין בגד ים שלם לביקיני שלא באמת חושף הרבה (בטן גבוהה ומחמיאה), הרבה נשים שלא מתהדרות בגוף מושלם, ימצאו את מבוקשן.
2 דגמים של בגדי ים בסגנון וינטג'. 380-480 שקל
גם פינת הסיילים בקומה העליונה של החנות הוסיפה נקודות לרשת. הכל ב-50% הנחה והאופציות ממש לא רעות. לפעמים זה נראה קצת טפשי לעשות קניות חורף בקיץ, אבל כשמדובר בפריט על זמני ובהנחה משמעותית, אין סיבה להסס.