בתחילת השבוע שעבר,באמצע איזה בוקר מצלצל הטלפון, אין שם על הצג.
אני מכינה עצמי לקבלת אורח ב"בית בקיש",לוחצת על הכפתור ואומרת
"בוקר טוב…"
"בוקר טוב, שרה? מדברת שושה גורן".
"ש ו ש ה ! ב ו ק ר ט ו ב ! " שמחתי לקראתה בלבביות, " כמה טוב לשמוע אותך ! מה שלומך ?"
מהצד השני אפשר היה לחוש את ההרגשה הטובה שנוצרה, את השמחה של להתקבל בברכה .
כיף לשני הצדדים,לתשומת לב כולנו. כל אחד מאיתנו נמצא מתי שהוא בכל פעם בצד אחר של הטלפון .
יש האומרים שאפשר לשמוע חיוך בטלפון.
שושה ובן זוגה יצחק גרמזאנו ?גורן חולקים את חייהם בין תל אביב ובין כפר קיש כבר כמעט עשור. שניהם אנשי תיאטרון ותיקים, שושה מוכרת גם מהסדרות "בת ים- ניו יורק "המיתולוגית כאמא העיראקית המסורה וגם מהסדרה "פולישוק"
ומעוד כהנה וכהנה פעולות לאורך השנים.
יצחק הינו איש תאטרון וסופר ומייסד כתב העת "הכיוון מזרח" ופעיל בתיאטרון "בימת קדם". לכפר קיש הם הגיעו משום שרצו מקום שקט להשראה וליצירה,רחוק מהעיר,שזו בדיוק אחת ממטרותיו של "בית בקיש".בכפר תבור פעל אז ואולי עדיין בית כזה שהיה מושכר לזמנים קצרים לכל מיני אמנים אך תנאיו הורעו ,כך מספר יצחק .
בכפר תבור פועלת חנות בגדים נפלאה המנוהלת על ידי נשים מכפר קיש וכיוון ששושה הלכה לשם לקניות, נחשפה לקיומו של המושב הקסום. כך נחת הזוג בכפר קיש ,לשמחתם ולשמחת הכלל.
בחזרה לשיחת הטלפון : "שושה, אני זוכרת שבמוצאי שבת אתם עורכים בבית המייסדים במושב את ההשקה של ספרו החדש של יצחק "השקר הקדוש " על דונה גרציה ועל חיי האנוסים. אעשה כל מאמץ להגיע."
"את תגיעי, שרה'לה, כי את עומדת לשיר שם". באה התגובה. "יש לי רעיון שחוץ מתיאור של יצחק את הספר וחוץ מקטעי קריאה שאנשי המושב יקראו, יש מקום לחוויה של התקופה על ידי שירת רומנסות ואמרו לי שאת שרה יפה".
ואללה, הרמתי את הכפפה. אי אפשר לומר שאני לא ספונטנית,במיוחד לאור העובדה שאינני יודעת לאדינו ושצריך להשקיע זמן בשינון המילים ובהסתכלות בתרגום כדי להבין את משמעותן כדי שהשירה תהיה כמה שיותר אותנטית.
כן, הרמתי כפפה של הזדמנות לאומץ להתאמן בשירה מלאה בדרמה ובפאתוס,בסלסולים ובהנפות ידיים,שירה מול קהל,שירה שהולכים איתה עד הסוף בלי להדחיק רגשות.
"צרי קשר עם יצחק אחר הצהריים, אולי תפגשו ותדברו על זה".
בערב סרתי לביתם הצנוע שבכפר ופגשתי אדם מורכב,מאלה שמדברים המון אך מהמעטים שכל מילה שלהם מעוררת עניין. משהו.
רעיון של לשיר רומנסה אחת בערב ההשקה התפתח לשלוש מהן,שתיים בלאדינו ואחת בעברית.
הראשונה היא "אדיו" (שלום,ביי ביי אם תרצו), השניה היא "לה סרנה" כלומר "בתולת הים" המוכר כ "סי לה מאר ארה דה לצ'ה", אם הים היה ים של חלב… והשלישי הוא "שחרחורת " בעברית.
הקלטתי את יצחק שר בקול עורב זייפני אך חינני והתאמנתי על זה תוך כדי טיול בשדות המושב עם הכלבה חצב.
הערב התקיים אמש, במוצאי שבת בכפר. שרתי , נתתי את כולי. אני רחוקה מאד מלהיות זמרת, אין לי נסיון רב בזה אך התנסיתי ונהניתי ממשהו שונה. זה חשוב, בעיקר כשאת מתיימרת להיות אשה עצמאית, לקפוץ מידי פעם למים, לעודד את האומץ. תחשבו על זה.