במרץ הגיע לסיומו משפט האונס בסטיובנוויל אוהיו, שהיה אחד ממשפטי האונס המתוקשרים של השנה, כששני כוכבי הפוטבול הצעירים של העיירה הורשעו באונס נערה בת 16. אחד הפרטים המעניינים ביותר במשפט הזה היה ההתגייסות של הרשת, ובראשם חברי קבוצת אנונימוס, לטובת הנערה, ולמעשה היו אלה האקרים אלמוניים שבזכותם האנסים הורשעו בכלל. אלא שעכשיו אחד מהם, כבר לא אלמוני, נמצא בדרך למשפט משל עצמו, והוא עלול לשבת בכלא הרבה יותר זמן מהאנסים עצמם.
עוד ב Onlife:
- התוקפים קיבלו עסקת טיעון, הקורבן תשב בכלא
- את שרמוטה, מותר להרוג ולאנוס אותך
- תמונת עירום שלך הודלפה לרשת: מי אשם בזה?
לוחמי הצדק של הנערה יועמדו לדין
תקציר המקרה: סטיובנוויל היא עיירה באוהיו שלוקחת את כוכבי הפוטבול שלה מאד ברצינות, כנראה. באוגוסט 2012, במהלך מסיבה, נערה בת 16 השתכרה ונגררה חצי מעולפת למספר מקומות, שם שניים משחקני הפוטבול המקומיים, טרנט מייס ומאליק ריצ'מונד, אנסו אותה. על פי הדיווחים, האשמות קשות הוטחו ברשויות העיירה, ונטען כי הם מטייחים את הפרשה כדי להגן על הכוכבים שלהם. אחד הגורמים המכריעים במשפט ובתשומת הלב הציבורית שהוא קיבל היו תמונות וסרטונים של כמה תלמידים מהתיכון והנערים עצמם, כשהם צוחקים על הנערה ועל מה שקרה לה. "היא מתה", הם צוחקים בסרטון. "הם השתינו עליה, איך אפשר לדעת שמישהו מת? כשמשתינים עליך". איזה קטעים.
האיש שחשף את הסרטון הזה עלול לשבת יותר זמן בכלא מהנערים שמופיעים בו (חומרים קשים לצפייה):
בכל אופן, מספיק עם הצחוקים, בואו נחזור לעניין. האבירים האפלים של הנערה הזאת, אלה שדאגו שהחומרים המפלילים יגיעו אל בית המשפט, אלה שדאגו לעורר את המחאה הציבורית וללחום למענה, היו ההאקרים של אנונימוס. אני מודה שלרוב אני מוצאת אותם מעט פתטיים. אלה בכל זאת האנשים עם הכי הרבה כוח, שתיאורטית הם יכולים להפיל ממשלות או לפחות למחוק לכולנו את החוב בחברת האשראי. הם יכולים לעשות מהפכה אמיתית. אבל כנראה שהיכולות האלה מגיעות עם אישיות מעט חנונית בבילד אין, כי גם האנרכיסטים הגדולים שבהם לא ממש מימשו אף איום, ואולי ההאקרים הגדולים באמת פשוט לא מספיק אנרכיסטים. אין לי מושג. איך שלא יהיה, במקרה הזה הם היו לוחמי צדק אמיתיים, עשויים ללא חת, שהצילו את כבודה האבוד של העיירה הזאת בכך שהכריחו אותה לקחת קצת אחריות. ואני אומרת "קצת" כי בסופו של דבר ריצ'מונד קיבל שנה בכלא ומייס שנתיים.
מי שבאמת עלול להישלח לכלא לפרק זמן משמעותי של עשר שנים הוא דווקא דריק לוסטאטר, בן 26 מקנטאקי המוכר בכינוי KYAnonymous. לוסטאטר סיפר בבלוג שלו כי באפריל פרצו אליו אנשי FBI הביתה, והחרימו את כל הציוד שלו, של בת זוגו ושל אחיו. לטענתו, הוא זה שעמד מאחורי פרסום הסרטונים והתמונות. "התמונות, הסרטונים וכמעט כל מה שראיתם ברשת הגיע ממני", כתב. לטענת ה FBI, כדי להגיע לראיות האלה, היה עליו לבצע מספר פשעים פדרליים, פשעים שעלולים לעלות לו בכעשר שנים בכלא. כרגע נערכת מגבית עבור ההגנה שלו ברשת. זה אולי המקום לציין שאם ה FBI היו משקיעים במצוד אחר עברייני מין את האנרגיה והמשאבים שנראה שהם השיקעו כאן – המצב היה בוודאי טוב יותר.
פושע או לוחם צדק? דריק לוסטאטר
דריק לוסטאטר מתראיין במסיכה (חומרים קשים לצפייה):
מה עושים כשהחוק עומד בסתירה לצדק?
אני קוראת את זה, שוב ושוב, כנראה באיזה קטע חצי מזוכיסטי, ואני לא מפסיקה לחשוב על רובין הוד. על רובין הוד, על באטמן ועל ג'וליאן אסנג', מייסד ויקיליקס. אני כל הזמן נזכרת בתמונה הזאת של אסנג' ומארק צוקרברג שרצה ברשת:
אני חושבת עליהם, על אבירי צדק אפלים, ויג'ילנטה, אנשים שלוקחים את החוק לידיים כשהחוק עומד בסתירה לצדק. מי לא אוהב את רובין הוד? הוא אולי עובר על החוק, אבל אין צודק ממנו, כולנו מריעים לו מהיציע. קל ונוח לעשות את זה כשמדובר במקום אחר ובזמן אחר. מי לא רוצה שבאטמן ינצח? באטמן הוא גיבור אפל יחסית כי הוא פורע חוק באמת, אבל למרות המורכבות שלו – זה עדיין עולם שיש בו רעים מוחלטים, וקל, כל כך קל לשנוא אותם. אבל מה קורה עם המציאות? מה עושים כשהחוק מפר באופן כל כך בוטה את ההיגיון המוסרי? כמה גיבורי תרבות או מהפכנים אמיתיים עברו על החוק? אחר כך, כשהם מתים, אנחנו עושים חולצות ומוכרים אותן בקסטרו, אבל בזמן אמת הם פושעים.
אחרי פרשת עמנואל רוזן, כשכולם התחילו להתפלפל עם הניסוח המדוייק של החוק למניעת הטרדה מינית, מצאתי את עצמי חושבת די הרבה שלפעמים חוקים פשוט חוסכים לנו את הצורך לחשוב, להפעיל שיקול דעת, לגדל קצת מוסר אמיתי. אין חוק נגד זה? אז זה בסדר! תחשבו על זה כמו על צומת. אם אין רמזור אנחנו נדרשים אשכרה להפעיל את המוח: להביט לצדדים, להעריך את המרחק והמהירות של שאר כלי הרכב, לראות שאין הולכי רגל ולקבל החלטה. לקבל החלטה ואז גם לעמוד מאחוריה. לקחת אחריות, מה שנקרא. אבל אם יש רמזור, אנחנו מכוסים. ברגע שהוא יתחלף לירוק ניסע (אם לא יצפרו לנו מאחורה כבר בכתום), לא משנה מה. מה אכפת לנו מה קורה מסביב, אנחנו לא עוברים על החוק. אבל החוק פשוט לא מסוגל להוות תחליף לצדק ומוסר, ולפעמים, רק לפעמים, הוא עומד בסתירה מוחלטת לו.
אז נכון שעדיף שיהיה רמזור, כי אני לא יכולה לסמוך על שיקול הדעת של כולם, אבל משפטנים? אני אמורה לסמוך על שלהם. וכשנדמה שגם הם בוחרים לא להפעיל אותו, אף פעם ובשום מקרה, אני חושבת לעצמי שלפחות בגוטהם סיטי יש צדק.