מזמן כבר הבנתי שאני נהנית מספרים עיוניים טובים לא פחות, ולעתים אפילו יותר, מקריאת רומנים. כדי שרומן ישאיר עליי רושם עז, הוא צריך להיות יוצא מן הכלל. ספר עיוני שעוסק בנושא שמעניין אותי, צריך להיות כתוב בצורה רהוטה כדי לרתק אותי ולגרום לי לקרוא בו במתח.
אחד הספרים הללו הוא "קיצור תולדות האנושות" שכתב ההיסטוריון יובל נח הררי. בספר שכתיבתו קולחת, הוא מתאר את ההיסטוריה של ההומו סאפיינס בתקופה שבה חיו מיני אדם אחרים על פני כדור הארץ, כיצד הוא התפשט בעולם ומה היו המהפכות המרכזיות שהוא עבר בדרך להפיכתו לשליט כדור הארץ. בסוף הספר הוא מציג שאלות בדבר עתידנו=עתיד האנושות (חבל שלא מלמדים היסטוריה בבתי הספר באופן הזה, ובכך מנציחים את גורל המקצוע לשינון תוך שעמום. אבל זה נושא אחר), ומתמקד בשאלת האושר של האדם על פני הרצף ההיסטורי.
נח הררי מציין כי "במרבית הזמן שבו קיימים אנשים הזהים לנו בתכונותיהם וביכולותיהם הבסיסיות, הם חיו כלקטים-ציידים" (עמ' 48). זה מעניין מאוד והוא אף מדגיש שמבנה המוח והנפש שלנו זהים למבנה המוח והנפש של לקטים-ציידים ועל כן מוחנו מותאם לעולם של לקטים-ציידים. מאז המהפכה החקלאית לא עברו מספיק שנים.
עובדה זו מעוררת שאלות רבות הקשורות בתזונה, מבנה המשפחה, יחסי אהבה ובעצם, בכל תחום הקשור לחיי היומיום שלנו.
איך כל זה מתקשר לתינוקות?
אם תינוק שנולד במאה ה-21, בחברת שפע או בחברה ענייה, זהה במבנה מוחו לתינוק שנולד לפני כמה עשרות אלפי שנים, אנחנו יכולים להסיק מכך הרבה מאוד.
התינוק שנולד כיום בתל אביב, לא יודע שהוא הגיע אל חברה מודרנית שחלק גדול מהמאפיינים שלה נשענים על טכנולוגיה מורכבת ומדע מפותח. אנחנו נהנים מכך וזוכים לחיי נוחות, למשל כשאנחנו נוהגים במכוניות, מצטננים בקיץ במזגן ונוטלים תרופות כשאנו חולים במחלה קשה. אולם יחד עם זאת, אל לנו לשכוח שמה שהתינוק שלנו צריך אלה אותם דברים שהוא היה צריך לפני אלפים רבים של שנים: אהבה, חום, מגע ותנועה.
דברים אלה קל לספק על ידי מנשאים, שינה צמודה, הנקה, אחיזה מרובה בידיים וכד'. אין מוצצים/בקבוקים/נדנדות/עגלות בטבע של ההומו סאפיינס. אלה הם עזרים שנועדו להורים, לא לתינוקות. ולכן אין פלא שיש תינוקות שמסרבים לבקבוקים או למוצצים ושלא נרדמים במיטה נפרדת בלי בכי ומצוקה.
שלא יהיו לכם ספקות, אני לא מטיפה לגידול "טבעי" ולא חושבת ששימוש בעזרים מודרניים מרמז על הורות טובה פחות. סוגיית ההורות היא דבר מורכב מדי בשביל לפשט אותו עד כדי כך, ובעצמי רציתי שילדיי שיאהבו קצת יותר את העגלות שלהם ולא רק את הידיים שלי.
אבל אני מוצאת שההבנה שהתינוקות שלנו בסך הכול צריכים מה שתינוקות לאורך כל ההיסטוריה רצו והצטרכו, מקלה מאוד על קבלת הקשיים בתחילת הדרך.
_______________________________________________________________________
עדי שטרסמן, מטפלת בשיטת ורדי ומדריכת עיסוי תינוקות