עבור חלק מההורים, התהליך של בחירת שם עבור ילדם הוא פשוט וקל ואפילו ידוע מראש ועבור אחרים הוא מסע מפרך, מלא בלבטים, תהיות ולפעמים גם פשרות.
"השם הזה לא מתאים לו…" , "נו מה, יש לה פרצוף של…??" , "הכרתי פעם מישהו עם השם הזה וזה לא עושה לי טוב…" – הם רק חלק מהמשפטים הנפוצים המלווים את תהליך בחירת השם לילד חדש.
עכשיו, תארו לעצמכן שצריך לבחור שניים..
ולא, אני לא מתכוונת לשני ילדים… אלא לשני שמות פרטיים עבור ילד או ילדה אחד/ת!
לפני שמונה שנים, כשבני הבכור נולד, ביקש ממני בן זוגי היקר להוסיף לשמו הפרטי שם נוסף. בהתחלה הופתעתי ואפילו נרתעתי מעט (הקץ' יגיע מיד), היות ולא חשבתי בכיוון הזה בכלל ולי מעולם לא היה שם שני, אבל מהר מאד התברר לי שמדובר בתופעה הרבה יותר נפוצה מאשר חשבתי במקור. מסתבר, כי בישראל לבדה ישנם כמעט מיליון וחצי בני אדם שיש להם שם פרטי נוסף. בעולם הנוצרי וודאי מדובר בתופעה כמעט טוטאלית. ככל התחלתי להעמיק ולחקור, גיליתי יותר ויותר אנשים סביבי שיש להם שם שני ומעולם לא ידעתי על כך.
***
הסיבה הנפוצה ביותר להענקת שם שני לילדים היא הנצחה.
אנשים רבים מוסיפים שם אמצעי כאקט זיכרון חי לאנשים היקרים להם שאינם עוד. סיבות נוספות הן שמות בעלי משמעות דתית-אידיאולוגית, שם עם ניב בינלאומי (לבעלי שאיפות אוניברסאליות מלידה..), שם לסגולה מסוימת כמו בריאות, הצלחה, פוריות וכיוצא בזה.
כאמור, הסיבה המשמעותית ביותר בארץ ובעולם היא הנצחה של אנשים קרובים ואהובים שעברו מן העולם. זו גם הסיבה שכשבעלי היקר מאד ביקש להוסיף את שמו של אביו -שיבדל לחיים ארוכים וטובים- לשמו של בננו העולל, הייתי מופתעת עד המומה. אבל, מסתבר (וזה בדוק, חברות) כי ישנן עדות מסוימות ? יהדות מרוקו למשל ? אשר נוהגות לקרוא ולהוסיף שם שני לילדים בלידתם על שם אנשים שעדיין בחיים. סבא או סבתא למשל. זה מסמל כבוד והוקרה ומאוד מקובל ואפילו נפוץ. הללויה.
נשמתי עמוק, הרי שלום בית זה דבר חשוב, והשם נכתב והוסף.
היום, אני חייבת לומר, אני כבר חיה עם זה בשלום ובשלווה ואפילו מחוברת לעצם הרעיון. לא מזמן שמעתי מישהו שאמר, שעל מנת שלשם השני תהיה משמעות אמיתית, הוא צריך גם להיאמר בקול אחת לכמה זמן ולא רק להתייבש לו על המכתב ממשרד הפנים. על זה אני מודה, אני עדיין עובדת.
כך או כך, הנושא של שם שני, ושמות בכלל, הוא נושא מורכב אצל רבים קל וחומר אצל ילדים. מדובר במרכיב בסיסי מאוד בזהות האישית שכמעט ואין עליו השפעה ויכולת בחירה ? עד לגיל הבגרות לפחות. עבור ילדים מסוימים, מלווה הנושא לעיתים במבוכה ואפילו בושה, כאשר מדובר בשם בעל ניחוח עתיק או מיושן ועל כן רבים כלל אינם נוטים לספר לסביבה על העובדה שיש להם שם שני.
לאחרונה, בשבוע הספר, נתקלתי בספר ילדים חדש ומקסים שכתבה העיתונאית טל לאור, גם היא אימא לילדה קטנה עם שני שמות פרטיים בשם: "סיפור עם שני שמות" (הוצאת גוונים). הספר מפרט בחן וברגישות את הסיבות לתופעה האמורה מנקודת השקפתם של ילדים ומתמודד בין היתר עם שאלות כגון: איזה שם יותר חשוב? , מה עושים אם שם אחד הולך לו לאיבוד? מדוע יש כאלו אשר מעט מתביישים בשם שלהם? ומעניק התבוננות מרעננת על התופעה.
על זה נאמר, השם ישמור. J