הצמדת תג מחיר לפגיעה בנשים, הוא צעד הכרחי ומתבקש בדרך להשגת שוויון אמיתי, לכל אחת מאיתנו הנשים ישנה הזכות ואולי אף חובה לתבוע פיצוי בגין פגיעה שנגרמה לנו, כי ככל שחולף הזמן מתקבעת מציאות בה לפגיעה בנשים אין מחיר אמיתי.
ההכרה הזו הגיעה אצלי לאחרונה זאת לאחר שנים בהן אני מייצגת נשים נפגעות עבירות מין ורשלנות רפואית, ועונה שוב ושוב על השאלה האם המקרה שלהן מתאים לתביעת נזיקין. בעצם, הן ביקשו לדעת האם תחושת העוול שהן חשות תואמת את התפיסה של מערכת המשפט בישראל.
כעורכת דין עניינית, עיינתי במסמכים ובמידע שניתן לי וסיפקתי להן את הערכתי באשר לסיכויי התביעה.
אלא שלאחר ההסבר הענייני גלשתי "לשיחת נשים" ושאלתי אותן האם הן באמת רוצות להיכנס להליך המשפטי, ביררתי האם הן לא מעדיפות להסתכל קדימה במקום לשוב ולחטט בפצע הכואב (ונתעלם לרגע מכך שזו גישה בעייתית עבור עו"ד העוסקת בתביעות נזיקין).
וכך חזרתי על אותה מנטרה שוב ושוב, עד שיום אחד כאמור זה היכה בי, אני הקוראת לעצמי פמיניסטית רדיקלית משתפת פעולה עם דיכוי נשים. הרי, בכל פעם שאני מייעצת לאישה לא לתבוע, אני בעצם מייעצת לה לוותר על זכויותיה, ומייעצת לה לוותר למי שפגע או התרשל כלפי ולמעשה לשאת במחיר בפגיעה לבדה.
ואז שאלתי את עצמי איך למרות שמחנכים אותנו כי לכל דבר יש מחיר, כשאנחנו מגיעות לגיל בגרות אנחנו לפתע שוכחות שגם אחרים צריכים לשלם על פגיעה או התרשלות כלפינו, ושלא רק אנחנו נושאות באחריות כלפי כל מי שסביבנו, גם הם נושאים באחריות כלפינו.
עם תובנה זו שיניתי גישה מקצה על הקצה, אמנם שבתי והסברתי את הקשיים והמחירים שצריך לשלם בעבור ניהול הליך משפטי, אך בו זמנית המלצתי לכל מי שפנתה אליי לייעוץ, והיה לה בסיס לתביעה, כי עליה לתבוע, ואז גיליתי להפתעתי שהשינוי המדובר חל רק בי, שכן בכל פעם זכיתי לאותן תגובות אשר עד לא מזמן נשמעו מפי: את חושבת שכדאי? לא עדיף להניח לדברים, להתקדם הלאה? לא חבל לבזבז אנרגיות? איך אתבע היום שהכל נגמר, ומה יחשבו הילדים, השכנים, בן/בת הזוג.
ואז הבנתי אנחנו הנשים הורגלנו וחונכנו לטפל באחרים, להסתכל כל הזמן לצדדים, לבדוק מה יגידו, איך זה יראה, ואיך זה ישפיע על אחרים, וכך בלי לשים לב הסטנו את הדיון מצרכינו, לצרכיהם של אחרים, אבל צרכינו שזורים בצורכיהם של אחרים ולפעמים להחלטה מוטעית שמישהו אחר קיבל יש השפעה בלתי הפיכה על חיינו, ושכתוצאה ממנה נידרש לטיפול רפואי ונפשי אשר עולה כסף, הרבה כסף, שנצטרך להמשיך ולגדל את ילדינו דבר אשר גם הוא עולה כסף, הרבה כסף, ולכן אנחנו לא יכולות להמשיך לשאת את העול לבד על גבינו, ואין כל הצדקה כי מי שפגע בנו לא יישא ביחד איתנו בנטל אותו הוא יצר.
וכך מצאתי את עצמי שוב ושוב מסבירה שאין קשר בין זכותן לפיצוי בגין המחדל או הפגיעה שנעשתה להן לבין אהבתן לילדיהן, לבן זוגן או לעצמן, וכי העובדה שהכל נגמר אין משמע שלא נגרם לה נזק שימשיך וילווה אותה.
אין ספק שהמהפכה הפמיניסטית על גווניה השונים הביאה לשינוי משמעותי ביחס לנשים בחברה, והרחיבה את מגוון האפשרויות העומדות בפניהן, אך לצערי מהפכה זו לא הביאה לשינוי בתחושת הזכות של נשים לתבוע את המגיע להן ובמסגרת זו לתבוע פיצוי בגין הפגיעה בגופן, בנפשן ובאיכות חייהן.
הגיעה השעה להצמיד לפגיעה בנשים תג מחיר, כי בעולם שבו כסף קונה שירותים, נשים צריכות לדרוש את מה שמגיע להן ממי שפגע בהן, וצריכות להבהיר כי לפגיעה בנשים יש מחיר, וכי הנשים לא תישאנה לבדן במחיר זה
כסף ופיצוי אינן מילים גסות והגיעה השעה שנלמד לדרוש אותם.